מאגיאולוגיה-מאגיה ומיתולוגיה
ספרו של לוציאן
פרק א'
הקשיבו לי, אנשי היקרים ואני אספר לכם סיפור שכמותו לא שמעתם, סיפור שידבר על הדברים הלא מציאותיים ביותר.
בעולם המקביל אל שלנו בכוכב כמו שלנו המאוכלס במפלצות,קסמים, גיבורים ונשקים שאנו השתמשנו בהם לפני הרבה מאוד זמן, בכוכב ששמו עולם פלא בארץ היחידה שלא היתה תחת שלטונם של דרקונים ומפלצות.
סיפורנו מתחיל באחד ממסעות הציד של המלך. המלך ג'ינג'רן הריץ את גדודי הלוחמים ללחימה נגד מפלצות שלו דרך היערות העבותים של ארץ ג'ינג'רן, מדינה ששינתה את שמה לפי המלך-גיבור ששלט בה.
"אחריה" שאג המלך דרך זקנו הגדולת שערו היה אסוף תחת קסדה זהובה גדולה וסוסו היה המהיר במדינה. הלוחמים מאחוריות כולם רכובים על סוסים ולובשים חולצה בצבע ברונזה המאפיינת את גדודי הלוחמים ללחימה נגד מפלצות, נעצו את מגפי הדורבן שלהם בסוסים ודירבנו אותם קדימה. כשחנית בידו ניסה המלך לדקור את הבריסטן שמלפניו אך הבריסטן היה מטרים ספורים רחוק מדי. הבריסטן,יצור עם פרווה שחורה כהה,פרצוף כמו של זאב,רעמה חומה כהה וטפרים סגולים כההים, רץ על ארבעת רגליו והשמיעה צפירות של בהלה. הם עברו בדרך עצים וסלעים עד שהגיעו לשדה שבו עדר בריסטנים רעו בשקט,עיניו של המלך הצתמצמו לחריצים של ציפייה אכזרית.הבריסטנים הרימו את ראשם למשמע קריאות המלחמה וצפירות האימה,כמה ברחו מיד לקולות הראשונים של סכנה והאחרים חשפו את ניביהם ונעמדו בשורה, מחכים ללוחמים.
"התנפלו,כדי שלא יהרסו את כפרינו ויאכלו את נשותינו,התנפלו" קרא המלך, מגנו ניצנץ לאור השמש, הוא הרגיש מלחמה קרבה. היתה התנגשות איומה כאשר החניתות פגשו בטפרים,היא התלוותה על ידי צעקות של לוחמים וקריאות כאב של בריסטנים.סוסים צהלו ויבבו בעוד הקרב משתולל הלאה. המלך, רכוב על סוסו השחור, דהר קדימה במהירות והרג בריסטנים על שמאל ועל ימין, אף אחד לא עצר אותו. ברגע שראה את אוֹרוָות', מלך הבריסטנים הוא דהר בפראות לעברו מכוון לעברו את החנית.אורוות' נעמד על רגליו האחוריות ושאג. הוא נתן סטירה למלך והעיף אותו מסוסו בעוד הוא מושך את חניתו של המלך מידו. בתגובה המלך הוציא חרב יפיפיה ובזמן שצעק:"מות, חית גועל" קפץ קדימה, אורוות' זז הצידה ובזמן שהמלך ניסה לדקור אותו שוב החזיר במתקפה משלו.
כיכר העיר המתה באנשיםץ על במה גבוהה ישבו כמה מכובדים על כיסאות. אישה שישבה בצד בכתה שמשתי עבריה שני בניה. באמצע הבמה ניצב ארון-מתים שעליו היה חרוט ג'ינג'רן. מאחורי שלושת האנשים הישובים בכיסאות היה מקל ארוך ועליו דגל בחצי התורן. בחור מלפני הארון קם, היה לו זקן ארוך ומשקפיים, וקרא מתוך מגילה ארוכה. נאומו היה בנושא המלך, הוא סיפר על ימי ניצחון,שמחה וצדק."אני הוא אינצינגיוס, עורך דינו של המלך. אחרי נאומי הארוך אני מקווה שאתם חושבים, כמוני, שמלכנו היה אחד מהמלכים האמיצים ביותר שמדינתנו ראתה זה זמן רב". אחרי דבריו הוא תפס לפיד בוער והדליק את הארון.אינצינגיוס הרים את ראשו. הוא חיכה עד שהאש בערה בשיא ואז אמר בקול רועד:"אני מזמן את מועצת הגיבורים לבחור את המלך-גיבור שיוליך את ארצנו." אחד מבניה של האישה נעמד וקרא:"אני הוא לוציאן, בנו של המלך ג'נג'ירן". איש זקן עם שפם מצחיק לבוש בגלימה שחורה צעד קדימה ובקול גבוה וצייצני הצהיר:"אני הוא מונגרון, מכשפו האישי של המלך". איש זקן ממנו לבוש בבגדי קרב ושיריון צלע לקידמת הבמה ובקול נמוך וכועס צעק:"אני הוא קפטן מאבו, העצום אחד מגנרלי גדודי הלחימה במפלצות". האדם האחרון שנעמד היה בחור צעיר ונאה, הוא צעד בקלילות ונינוחות קדימה ואמר:"אני הוא קפטן טום האדיר, גנרלו האישי של המלך". היה שקט רגעי כשאינצינגיוס השתעל ארוכות ואז המשיך:"אני הוא ינצינגיוס,עורך דינו של המלך ובזאת אני מצהיר כי לוציאן,בנו הבכור של המלך יוכתר למלך-הגיבור החדש, כל מי שבעד." כל ארבעת האנשים שעל הבמה הצביעו, היה רחש בקהל."ובכן" המשיך אינצינגיוס"בזאת אני מצהיר על לוציאן כמלך-גיבור חדש שישלוט על מדינת לוציאן."
ספרו של לוציאן
פרק א'
הקשיבו לי, אנשי היקרים ואני אספר לכם סיפור שכמותו לא שמעתם, סיפור שידבר על הדברים הלא מציאותיים ביותר.
בעולם המקביל אל שלנו בכוכב כמו שלנו המאוכלס במפלצות,קסמים, גיבורים ונשקים שאנו השתמשנו בהם לפני הרבה מאוד זמן, בכוכב ששמו עולם פלא בארץ היחידה שלא היתה תחת שלטונם של דרקונים ומפלצות.
סיפורנו מתחיל באחד ממסעות הציד של המלך. המלך ג'ינג'רן הריץ את גדודי הלוחמים ללחימה נגד מפלצות שלו דרך היערות העבותים של ארץ ג'ינג'רן, מדינה ששינתה את שמה לפי המלך-גיבור ששלט בה.
"אחריה" שאג המלך דרך זקנו הגדולת שערו היה אסוף תחת קסדה זהובה גדולה וסוסו היה המהיר במדינה. הלוחמים מאחוריות כולם רכובים על סוסים ולובשים חולצה בצבע ברונזה המאפיינת את גדודי הלוחמים ללחימה נגד מפלצות, נעצו את מגפי הדורבן שלהם בסוסים ודירבנו אותם קדימה. כשחנית בידו ניסה המלך לדקור את הבריסטן שמלפניו אך הבריסטן היה מטרים ספורים רחוק מדי. הבריסטן,יצור עם פרווה שחורה כהה,פרצוף כמו של זאב,רעמה חומה כהה וטפרים סגולים כההים, רץ על ארבעת רגליו והשמיעה צפירות של בהלה. הם עברו בדרך עצים וסלעים עד שהגיעו לשדה שבו עדר בריסטנים רעו בשקט,עיניו של המלך הצתמצמו לחריצים של ציפייה אכזרית.הבריסטנים הרימו את ראשם למשמע קריאות המלחמה וצפירות האימה,כמה ברחו מיד לקולות הראשונים של סכנה והאחרים חשפו את ניביהם ונעמדו בשורה, מחכים ללוחמים.
"התנפלו,כדי שלא יהרסו את כפרינו ויאכלו את נשותינו,התנפלו" קרא המלך, מגנו ניצנץ לאור השמש, הוא הרגיש מלחמה קרבה. היתה התנגשות איומה כאשר החניתות פגשו בטפרים,היא התלוותה על ידי צעקות של לוחמים וקריאות כאב של בריסטנים.סוסים צהלו ויבבו בעוד הקרב משתולל הלאה. המלך, רכוב על סוסו השחור, דהר קדימה במהירות והרג בריסטנים על שמאל ועל ימין, אף אחד לא עצר אותו. ברגע שראה את אוֹרוָות', מלך הבריסטנים הוא דהר בפראות לעברו מכוון לעברו את החנית.אורוות' נעמד על רגליו האחוריות ושאג. הוא נתן סטירה למלך והעיף אותו מסוסו בעוד הוא מושך את חניתו של המלך מידו. בתגובה המלך הוציא חרב יפיפיה ובזמן שצעק:"מות, חית גועל" קפץ קדימה, אורוות' זז הצידה ובזמן שהמלך ניסה לדקור אותו שוב החזיר במתקפה משלו.
כיכר העיר המתה באנשיםץ על במה גבוהה ישבו כמה מכובדים על כיסאות. אישה שישבה בצד בכתה שמשתי עבריה שני בניה. באמצע הבמה ניצב ארון-מתים שעליו היה חרוט ג'ינג'רן. מאחורי שלושת האנשים הישובים בכיסאות היה מקל ארוך ועליו דגל בחצי התורן. בחור מלפני הארון קם, היה לו זקן ארוך ומשקפיים, וקרא מתוך מגילה ארוכה. נאומו היה בנושא המלך, הוא סיפר על ימי ניצחון,שמחה וצדק."אני הוא אינצינגיוס, עורך דינו של המלך. אחרי נאומי הארוך אני מקווה שאתם חושבים, כמוני, שמלכנו היה אחד מהמלכים האמיצים ביותר שמדינתנו ראתה זה זמן רב". אחרי דבריו הוא תפס לפיד בוער והדליק את הארון.אינצינגיוס הרים את ראשו. הוא חיכה עד שהאש בערה בשיא ואז אמר בקול רועד:"אני מזמן את מועצת הגיבורים לבחור את המלך-גיבור שיוליך את ארצנו." אחד מבניה של האישה נעמד וקרא:"אני הוא לוציאן, בנו של המלך ג'נג'ירן". איש זקן עם שפם מצחיק לבוש בגלימה שחורה צעד קדימה ובקול גבוה וצייצני הצהיר:"אני הוא מונגרון, מכשפו האישי של המלך". איש זקן ממנו לבוש בבגדי קרב ושיריון צלע לקידמת הבמה ובקול נמוך וכועס צעק:"אני הוא קפטן מאבו, העצום אחד מגנרלי גדודי הלחימה במפלצות". האדם האחרון שנעמד היה בחור צעיר ונאה, הוא צעד בקלילות ונינוחות קדימה ואמר:"אני הוא קפטן טום האדיר, גנרלו האישי של המלך". היה שקט רגעי כשאינצינגיוס השתעל ארוכות ואז המשיך:"אני הוא ינצינגיוס,עורך דינו של המלך ובזאת אני מצהיר כי לוציאן,בנו הבכור של המלך יוכתר למלך-הגיבור החדש, כל מי שבעד." כל ארבעת האנשים שעל הבמה הצביעו, היה רחש בקהל."ובכן" המשיך אינצינגיוס"בזאת אני מצהיר על לוציאן כמלך-גיבור חדש שישלוט על מדינת לוציאן."