מאיומי הרחוב
בְּכָל פַּעַם שֶׁזָּרָה בְּכִסּוּי רֹאשׁ
מַזִּיעָה בְּרוֹדְפָהּ אוֹטוֹבּוּס
מְמַלְמֶלֶת ״תַּשְׁלוּמִים״ בַּקֻּפָּה
מְסַנֶּנֶת אֶת בַּעַל הַבַּיִת
נִצְמֶתֶת מִגְּעָרוֹת בַּעְלָהּ –
אִמָּא שֶׁלִּי בּוֹעֶטֶת מִבִּטְנִי
נוֹאֶשֶׁת כְּעֻבָּר.
באינטנסיביות, בכנות ובאומץ, השירה של אבישי חורי הופכת את כל החדרים בחיפוש אחר בית. המסע הפואטי־האוטוביוגרפי שנפרש באיך עושָׂה תהום נפתח בלידה למשפחה דתית בת תשע נפשות בבאר שבע, ונמשך בפרידה מאב שעקבותיו נעלמו כעבור שנתיים. פיתולי הדרך יובילו את המשורר להתבגרות שכולה געגועים, ליציאה בשאלה ולהשלמה עם זהוּת הומוסקסואלית. בשפה שנעה בין הנשגב ליומיומי ומלהטטת בין מובאות מספר הזוהר לציטוטים של רוק אלטרנטיבי, מבקש הספר הזה לצאת מתוך הסיפור האישי לסוגיות שנוגעות בנימי חיים דקים, לומר את האמת ולהציע נחמה.