היעלמויות
לְאָן נֶעֱלַמְתִּי?
אֲנִי זוֹכֶרֶת
שֶׁהָיִיתִי פֹּה.
וּלְאָן נֶעֶלְמוּ כֻּלָּם?
הֵם הָיוּ פֹּה גַּם,
אֲנִי זוֹכֶרֶת.
כְּשֶׁגַּם הוּא הָיָה פֹּה,
זֶה הָיָה אַחֶרֶת.
עדינות: זה שם המשחק. שירתה של יפעת גדות היא שירה עדינה ורוגשת, גדושה עד גדותיה בישירות וביושרה הנובעות מן הלב. אין אצלה דרכי עקלתון: שירתה אומרת את הדברים בפשטות כובשת, ואין היא נרתעת מן הישירות הזאת גם כאשר היא נוגעת בהיבטיו הקשים יותר של הקיום — בקץ האהבה, בפרידה, בבדידות, בפחד. "לִרְגָעִים", כותבת יפעת גדות בשירה "חפרפרת", אני / נֶאֱסֶפֶת פְּנִימָה / מַשְׁאִירָה / מֵעָלַי / תְּלוּלִיּוֹת / שֶׁל מִלִּים". זוהי הגדרה מדויקת להפליא לשירה הזאת: שירה שכמו נערמת בתלוליות על פני הקרקע, נהירה ונראית לכל עין, אך למעשה מעידה על התרחשות רגשית עזה ומתמדת, על חציבה פנימית הבוקעת אל פני השטח ממעמקים. (דורי מנור)