מאז סיפוחו לישראל בשנת 1949 היה כפר־קאסם, ככל היישובים הערביים בישראל, נתון לשליטת הממשל הצבאי והוטל בו עוצר בשעות הלילה. ב־29 באוקטובר 1956, יומה הראשון של מלחמת סיני, הוקדם העוצר בהתראה של מחצית השעה לשעה 17:00. הפועלים והפועלות שעבדו מחוץ לכפר לא ידעו על כך. בין השעה 17:00 ל־18:00 נרצחו בכפר 47 אזרחים ערבים שחזרו לביתם: ילדים וילדות, נשים וגברים. נער וגבר נוסף נרצחו בכפרים סמוכים. תושבי הכפר מחשיבים את עוּבּרה של פאטמה סרסור, שהייתה בחודש השמיני להריונה, כחלל וכך גם את עבדאללה עיסא הקשיש, שליבו הפסיק לפעום שעות לאחר רצח נכדו טלאל. מניין הקורבנות הגיע ל-51. הטבח ומה שבא אחריו – מההסתרה והערפול, דרך הפוליטיקה והטיוח ועד המשפטים והתגובות הציבוריות – הפכו לאחד האירועים המכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל הציבור הערבי בה, אך ההתייחסות הציבורית כלפיו שונה לגמרי מהאמת ההיסטורית. ספר זה מתמקד בתוכנית "חפרפרת", שנועדה להביא לגירוש ערביי המשולש: במניפולציות הפוליטיות שנעשו מאחורי הקלעים כדי למנוע את חשיפת האמת על הטבח; בוועדות החקירה ובשני המשפטים שמילאו תפקיד בערפּוּל; במחלוקת במפא"י סביב היחס לערביי הארץ והממשל הצבאי; במאבקו המשפטי של המחבר לחשיפת האמת; ובסוגיות נוספות המאפשרות יצירת תמונה מלאה של הטבח. ספר זה מספר את סיפורו של טבח כפר־קאסם, בזכות עיון מעמיק במסמכים – חלק גדול מהם נבחנים כאן לראשונה – הקשורים בתולדות הטבח ובפרשת כפר־קאסם בכללותה. סיפור רב חשיבות שטרם סופר.