"אולי אכניס חתיכות אצטרובלים לתוך הגלגלים של האוטו, גם צנוברים אפשר, הם אמנם קטנים, אבל הקליפה שלהם מספיק קשה כדי לחולל בעיות. אם אציץ מלמטה אמצא בטח עוד פתחים שאוכל להכניס דרכם כל מיני דברים. כשאבא ינסה להתניע, האוטו ישמיע כל מיני רעשים חשודים ויכבה. זהו. לא תהיה ברירה. לא נוכל לנסוע ונישאר בבית!"
נורי בכלל לא רוצה לעזוב את חבריו ואת ביתו ולעבור לכפר. אבל כך החליטה המשפחה, ונורי מוצא את עצמו בבית חדש, מוקף בילדים שאינו מכיר, נאלץ להתרגל למנהגים אחרים, לאווירה שונה. מיום ליום הוא לומד להכיר את חבורת הילדים המגוונת שמקיפה אותו, את כולם ביחד כחבורה ואת כל אחת ואחד לחוד.
רצף הרפתקאותיהם של ילדי הכפר, על הבעיות, השמחות, וההתלבטויות המעסיקות אותם, שזור ברצף החגים והמועדים של לוח השנה העברי - החל מהשבת הראשונה בכפר, דרך ראש השנה, פסח, יום השואה ועד ט"ו באב. וכמו שחייו של נורי מתמלאים בגוונים חדשים, כך מקבל גם כל חג או מועד ניחוח חדש ומיוחד.
בחכמה וברגישות משרטטת יערה ענבר דיוקן של כפר אחד ושל האנשים והילדים שחיים בו. ויחד עם נורי, גם אנחנו נלמד להכיר, להתחבר ולהשתייך למקום שהופך אט-אט לבית.
יערה ענבר חיה עם משפחתה בירושלים. מספריה הקודמים לילדים: "בקול ובלחש", ו"שביל של רגליים קטנות".
