“הספר מדבר על התהליכים שהביאו להפרטת נמלי ישראל, חיפה, אשדוד ו.. אילת (יש דבר כזה והוא אפילו רווחי). חשבתי כי הסיפור יהיה אנחנו הטובים והם הרעים, נותרה רק השאלה מי הוא הטוב ומי הרשע?
עם ההתקדמות בקריאת הספר והתוודעות לתהליכים כלכליים שלטוניים שהביאו בסוף לתוצאה המיוחלת, עלו בי הרהורים כי בעצם מדובר בתמונה מדאיגה ואולי חזרה לתקופות היסטוריות עתיקות בלבוש מודרני.
הספר מתחיל בהיסטוריה של הנמלים. תחילה נמל חיפה דרך נמל יפו ובנית נמל תל אביב ולבסוף בניית נמל אשדוד. נמל אילת נזכר כאירוע חוץ גופי שלא כדאי להשקיע בו הרבה אנרגיה ולכן הוא זורם בלי לעורר מהומות רבות מדי.
כולנו זוכרים את הקמת נמל אשדוד עם גיבוריו: יצחק בן אהרון מזכ"ל ההסתדרות, יהושוע פרץ פרובוקטור ומשבית נמל מקצועי וחיים לסקוב רמטכ"ל לשעבר , תמים דרך, שמשום מה הבין שעליו להקים נמל מודרני מנוהל ביעילות ובמקצועיות, מה נאמר עוף מוזר.
אלו מקוראי ששערות ראשם לא הלבינו כמוני, מוזמנים להציץ במרשתת ולקרוא עליהם. סיפור מרתק.
לסקוב עזב את הזירה הפוליטית המזוהמת בשיקולים לא ענייניים, דרך אגב, אין זו הפעם הראשונה שהוא מוסט הצידה למרות צדקת טענותיו וכדאי לקרוא על קורותיו משחרורו מהצבא הבריטי ואילך.
הסיפור הגדול הוא דרך קבלת ההחלטות ומהלך האירועים כדי שלמדינת ישראל יהיו בקרוב חמישה נמלים מתקדמים, שניים בחיפה, שניים באשדוד ואחד באילת. במאמר מוסגר אצביע על התפתחות הרכבות ובמיוחד רכבת העמק כגורם שיניף את עבודת הנמלים לסינרגיה יפה ומופלאה שעוד נשמע עליה.
המצחיק הוא שהדבר נעשה כ"תאונה" של תהליכים שרק רגע מסוים אפשר את פריצת הדרך. הפיזיקאים והמתמטיקאים קוראים לזה נקודה סינגולרית. ברגע זה הועמד יו"ר ועד העובדים של נמל אשדוד, אלון חסן, לדין על שחיתות, ההסתדרות הייתה בחילופי גברי, במשרד האוצר "ויתרו" על הצורך לצעוק "אני אקבע, אני אנווט" , ושני שרים , ישראל כ"ץ ויאיר לפיד בגיבוי ראש הממשלה בנימין נתניהו, עבדו יחד.
אה וכמובן שכחתי את העיקר, נמצא שופט בבית הדין לעבודה, יגאל פליטמן, שהבין כי לא תמיד הוועדים וההסתדרות.... צודקים.
כאמור הסיפור של הקמת הנמלים החדשים משקף את כל מערכת קבלת ההחלטות. במהלך הקריאה עלו בי מספר מחשבות והרהור לאיזו תקופה הדבר מקביל.
נתחיל באוצר:" מאז ומעולם ראשי אגף התקציבים ראו עצמם כמקבילים למנכ"ל משרד האוצר ולא ככפופים לו." אנשים אלו החליטו וכנראה מחליטים היום על שינויים מבניים בחברות, ארגונים ממשלתיים ואחרים, ומציבים יעדים ומטרות אליהם ארגונים אלו צריכים להגיע. הם גם מחליטים אם לקדם או לעכב החלטה של שר ועוד ועוד.
כשרכבת ישראל הציגה את חזונה במשרד האוצר, הם דחו זאת כפנטזיונרי. והדוגמאות רבות.
ממש תכנית הטלוויזיה הבריטית " יס מיניסטר".
בתי הדין לעבודה ואופק מבטם המצומצם של השופטים שם, מדהים. והדוגמאות רבות.
תפקיד שר במדינת ישראל הוא.. לשכנע את פיקודיו, מנכ"ל מנהלי אגפים ועוד, להסכים לבצע את מדיניותו.
איני מדבר על שר שאינו שר אוצר, שתפקידו לשכנע גם פונקציונרים במשרדים אחרים.
אחרי הרהורים החלטתי כי חזרנו לתקופת המקרא. שם היו בכל עיר "מלך". קראנו על מלך גזר, עקרון גת ועוד. לפעמים הייתה ברית מלכים כמו זאת שאברהם נלחם בה.
הספר מתחיל בצורה מהוססת ומקבל תנופה לקראת סופו. הכתיבה יבשה מעט ולפעמים מתומצתת מדי. אין הוא מסתיר את סלידתו מאנשים מסוימים שאת צידם הפוליטי נציג בציטוטים- " כשהוא רכוב על גלי הקמפיין "פרס יחלק את ירושלים", זכה בנימין נתניהו בבחירות 1966 על חודו של אחוז מסך קולות הבוחרים".
-" בשנת 1983 הסתיימו 13 שנות כהונתו של איש האצ"ל צבי קינן כיושב ראש מועצת רשות הנמלים.."
- על הדר קמחי וגדעון שמיר... " השניים קיבוצניקים ערכיים.."
לא הבנתי מה הקשר בין ציטוטים אלו לנושא הספר.

אומר לכם בסיכום.. לא הופתעתי. בעבודתי כיועץ חיצוני למשרד ממשלתי , נתקלתי בעוצמה של אנשי האוצר.
עדיין הספר ראוי לקריאה, הוא מעורר מחשבות ויש בו אופטימיות כבושה.
נ.ב כותרת פרק 11 היא "עולם ישן עד היסוד נחריבה", היא מתייחסת כמובן לאינטרנציונאל שתורגם מרוסית על ידי אברהם שלונסקי. בתרגום שורה זאת היא "עולם ישן עד היסוד נחרימה". לכאורה טעות עורך מקרית וסתמית.
למעשה הנוסח שנראה מרוכך, מתייחס לחרם על עמלק כי "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים", החרם כאן הוא מחיקה.
אוי אוי שלונסקי , מה עיתון הארץ היה עושה לך אם היה מגלה כי אתה גורם להדתה.. טפו טפו חס וחלילה.”