היהדות הרבנית התגבשה, מנקודת מבט מסורתית, בלא שיג ושיח משמעותי עם הנצרות בראשית דרכה. תמונה מורכבת יותר עולה מן המחקר החדש. לפי מחקר זה, שתי הדתות אינן עומדות ברשות עצמן, אלא כל אחת מגדירה את עצמה ביחס לאחרת, כשמאחורי הפולמוס שהן מנהלות בגלוי מסתתר מצע עשיר של רעיונות וסמלים משותפים. הספר שלפנינו נוקט דרך ביניים. הוא מציב גבולות לכאורה ברורים בין שתי הדתות, כשהוא תולה בהן מאפיינים מנוגדים, כגון הרדיקליזם האסכטולוגי בנצרות הקדומה לעומת דחיית הקץ אצל חז"ל. אך בד בבד הוא מאמץ גישה דקונסטרוקטיבית המוציאה לאור את 'הקרבה המסוכנת' בין שני המרחבים, שקווי הגבול ביניהם כמו מיטשטשים באזורי תפר עלומים.בפרשנות ייחודית המשלבת שתי גישות אלו נחשף הדיאלוג האינטנסיבי עם הנצרות החבוי בשלל מקורות מן התלמוד והמדרש, ובהם הסיפורים החידתיים על ר' אליעזר בן הורקנוס; מחזור האגדות סביב ר' אלעזר, בנו של רשב"י; סיפור מותו על קידוש השם של ר' חנינא בן תרדיון; ואף מעשים בעלי ניחוח פולקלוריסטי כמו אגדת שלמה המלך ואשמדאי או סיפור 'יוסף מוקיר שבת'. ד"ר דוד ברזיס עסק בהגותם של קירקגור ולוינס, וכיום הוא חוקר את ספרות חז"ל. ספרו האחרון בין קנאות לחסד: מגמות אנטי־קנאיות במחשבת חז"ל ראה אור בהוצאת אוניברסיטת בר־אילן, 2015.