“את הסופרת והד"ר אילנה רבאו-פרידמן, לא הכרתי עד שנפל בחלקי הספר "פושעים בלבן". מטיול שלי אצל ד"ר גוגל הסתבר לי, שד"ר אילנה רבאו-פרידמן הינה רופאת נשים, המתמחה בגינקולוגיה, ומלבד כך היא לוקה בחיידק הכתיבה.

הספר הנוכחי הוא ספרה השלישי לאחר שני ספרים: "בדרכה שלה" ו"המתמחים". אין לי ספק שהסיפורים שנכתבו בספרה הנוכחי, מושפעים מאביה שהיה קצין משטרה, ועבודתה כרופאת נשים של חיילות צה"ל.

"פשעים בלבן" מגולל שישה סיפורים, שעלילתם מתרחשת בין כותלי בתי חולים, עם אותן דמויות-סטודנטים לרפואה עטויי חלוקים לבנים.

הסיפורים כתובים בגוף ראשון מפיו של אמנון, המתואר כגבר חסון, כחול עיניים ושחור שיער. אמנון היה בן לאב קצין בכיר במשטרת ישראל, ואם ארכיטקטית שנפטרה מסרטן, כאשר אמנון היה בן שבע ואחותו בת חמש. בסיטואציה שנוצרה אביו- רב פקד קראוס, נאלץ לתמרן בין חינוך וגידול ילדיו, לבין משרתו התובענית במשטרת ישראל.

בצבא אמנון שירת בסיירת מטכ"ל, הכיר את דנה, ואחרי השחרור מצה"ל נסע כמו רובם לדרום אמריקה. באותן שעות של בדידות בין הנופים הקסומים והמרהיבים, ומחוץ לגבולה של מדינת ישראל, צמח הרעיון ללמוד רפואה. בינתיים אביו השתחרר, יצא לפנסיה, העביר את משפחתו לגליל, והחל לעסוק בתחביבו: אומנות בנגרות.

מנקודת זמן שרעיון הרפואה ניקר אצל אמנון, הוא החל להכיר אנשים חדשים, שכולם כמוהו בחרו ללמוד רפואה: דורון, נדב, דורית, אלה, מתן, דקל, עומר, עזאם, פרופסורים ודוקטורים למיניהם מתחומי התמחות שונים ועוד.

כל פרק כולל עלילה המגוללת תסבוכת. לאורך הסיפורים הדמויות מתבגרות, מתחברות, מכירות אחד את השני לעומק, ונגררות לתוך עולם לא מוכר, ולא בדיוק למה שנשבעו: "שבועת היפוקראטס", המהווה את הבסיס לאתיקה הרפואית. כן, כן אותה שבועה בה הרופא מתחייב להציל חיים, לא לגרום נזק לחולה, לנהוג בטוהר המידות ולשמור על סודיות רפואית!!! ברם, כל אלה לא נמצאו בששת הסיפורים הללו.

הפרק הראשון שפותח את הספר: "שתיקת המתים", והצלקת העדינה מתחת לפטמה של גבר גברתן בחדר אנטומיה, וגופות נוספות מעורר הרמת גבות אצל הסטודנטים לרפואה. אמנון ודורון מתגייסים להבין את פשר הניתוחים הפלסטיים בגופות. לסוגיה זו נכנס רב פקד קראוס, והוא מעניק לסטודנטים כלים לפתור את התעלומה. הפענוח פוקח את עיני הסטודנטים ומסתבר שמתחת לחלוק הלבן מסתתרים צדדים אפלים ואיטרסנטים. הצלחת הסטודנטים בפיענוח התעלומה בחדר הנתיחות, והלבנת גופות נרצחים, גורם למשטרת ישראל לבקש את סיועם באירועים נוספים.

ד"ר אילנה רבאו-פרידמן חולשת בספרה הנוכחי על מנעד נושאים כמו: שתילת ראיות, זיופי תעודות, בצע כסף, מונחים מקצועיים, תרומת זרע, קרבות רופאים, התא המשפחתי, מלחמת ההישרדות, פוליטיקה של האיש בחלוק הלבן, אינטריגות, תחרות בין רופאים, הצצה לעולם הפשע, חברות, אשפוז בכפייה, נסיבות ויצר החיים, עדי מדינה, שעות עבודה מרובות של הרופאים, פיגוע המוני רב נפגעים/הרוגים, מעט רומנטיקה ועוד.

הסיפורים בספר "פשעים בלבן" הזכיר לי את הסדרה דוקו-דרמה: "המתמחים" שהוקרנה בטלוויזיה, לרבות הקשיים, המסע המפרך, וההקרבה של המתמחים/רופאים במערכת הרפואית בישראל.

אני מקווה שהאירועים שהוזכרו בספר "פשעים בלבן" לא קיימים ולא יתקיימו, למרות שנתקלנו בסחר אברים לא חוקי, תוך כדי ניצול אזרחים, שנקלעו לחובות ומכרו את תרומתם. בנוסף לא שכחנו את אי-הסדרים, בניהול המרכז לרפואה משפטית, השוכן באבו-כביר שהתקשורת חשפה בפנינו.
הכתיבה של ד"ר אילנה רבאו-פרידמן הדוקה, בגובה העיניים, עקבית תוך התבוננות עמוקה וחדה, בדמויות ובמערכות היחסים ביניהם. העריכה נהדרת, ואני מרשה לעצמי לשבח על כך שהמונחים המקצועיים, פורשו בסמוך אליהם כמו שאני אוהבת. לדעתי, זו שיטה נוחה מאוד שלא מנתקת את הקורא, ואינה שולחת את הקורא לחפש את הפירוש, ו/או למה התכוון הסופר.

כלוקה בתסמונת החלוק הלבן, אני מעריכה ומוקירה את עולם הרפואה והעוסקים בה. יחד עם זאת, אני רוצה להאמין שהאנשים בחלוק הלבן, יהיו מעל החישובים הלאומניים, מדיניים, מטוהרים מאינטרסים אישיים וצמודים לשבועת היפוקראטס.

אם חיפשתם ספר קצבי, מרתק, זורם ללא רגע דל, שיותיר אתכם פעורי פה בין הניקיונות של חג האביב, זה הספר!

בשורה התחתונה: תהיו בריאים! נפש בריאה בגוף בריא.

לי יניני

ספרי ניב הוצאה לאור, מתח, 285 עמודים, 2018”

“אני חייב לפתוח ולומר שאין הרבה שכותבים בעברית מותחני רפואה (דוגמאת טס גריטסן ורובין קוק) כך שאני בהחלט מברך על כתיבת ספר שכזה, מה גם שזה ז'אנר ספרותי שמעניין אותי ואולי בגלל שיש לי למה להשוות את זה אני חש איזו החמצה.

אין ספק שעולם הרפואה הוא בין העולמות שכותבים עליהם צריך להכיר אותם היטב. כפי שהביוגרפיה הקצרה של אילנה רבאו-פרידמן על גב הספר מעידה עליה שהיא במקצועה גינקולוגית ורופאת נשים (אני מרים לפניה את הכובע) היא מכירה את העולם הזה מקרוב. אני רק מקווה שבמקרה של הספר הזה היא לא באמת נתקלה במציאות במקרים של "פשעים בלבן". מצמרר אם כן.

זה הספר השלישי של אילנה ובלי לקרוא את שאר הספרים שכתבה נראה לי שגם הם לוקים באותה הבעיה. היא כותבת בשפה רזה, בלי הרבה תיאורים עד שמצליחים להיכנס לתוך העלילה הסיפור נגמר. הסיבה להכללה שאני עושה היא שגם שאר הספרים שלה לא עבים במיוחד, אז אתם יכולים לתאר לעצמכם מה קורה בספר הזה שנדחסו לתוכו לא פחות משישה סיפורים.

אני כהרגלי אוהב לסיים את חוות הדעת שלי בנימה חיובית (כך שאני חש צורך לומר, להרגיע את אלו מכם שבצדק לא אוהבים הכללות) אני לא פוסל את האפשרות שאמשיך לקרוא את שאר הספרים שלה, אחרי הכל כשם שיש מקום לפתח את הסיפורים (אלו מאיתנו בעלי הדמיון המפותח יכולים לעשות את זה בעצמם) יש לפתח את הג'אנר הזה בספרות העברית כך שמי יודע אולי בסופו של דבר מקומם של הספרים הללו יהיו כשל אבות טיפוס.

בסוף דבריי אלו אני חב להוסיף תודה ללי יניני שכתבה ראשונה חוות דעת על הספר הזה ובכך הסבה את תשומת לבי אליו.”