ספר זה מאגד אסופה של מסות השוזרת את תולדותיה של האמנות המקומית, יוצריה ואוצריה, במעשה ההגירה הגדול של התרבות היהודית המודרנית. שבא סלהוב מעמידה בספרה שפה חדשה לחלוטין של ידיעה וחקירה, אשר תרה אחר "מפגש ממשי בין מיסטיקה במובנה הדתי-יהודי לבין יצירת אמנות פלסטית".
אל מול חילוניות רדיקלית, היכולה רק לבכות מסורת שאבדה לבלי שוב, נוסטלגיה אינסופית ובלתי פתורה אל דמות האב ובית האם, מחברת שבא סלהוב את עולמותיה המבותרים של "התרבות העברית החדשה" לממשות חיה וקרועה. סלהוב מאירה אותה תוך כדי התבוננות משוטטת בין קירותיה של גלריה דמיונית. על קירות אלה היא מציבה את מיטב היצירות של האמנות החזותית היהודית המודרנית – זאת אשר נותרה כאופן הנאמן ביותר של ההתמודדות עם בעיות היסוד של הזהות היהודית, בעולם שבו "כל הנבואות ההיסטוריות מתגשמות כאופרה חרבה, (לאחר ...) התגלותו החלולה, המחוללת, של סוד שהיה לאין, לריק".
פרקי הספר מסות על אמנות ויהדות מציעים ציור-טקסט, משיחות מכחול עזות הנעות בין הגוף הראשון של הדרמה הסלהובית הפרטית לבין היריעה הרחבה של הדרמה "שלנו" – שבתוכה מזרח ומערב, מסורת ומודרנה, מולדת אבודה ומולדת ייעודה מתגלים כצירים של מכונה גדולה ומטלטלת שאינה מותירה דבר כמות שהוא. מכחולה של שבא סלהוב מפיח חיים במקומות מהם באנו, שאבדו לעד, שאליהם למדנו להתגעגע עוד בטרם ננטשו, כשמעליהם צלו הדורס של המקום אליו הגענו כאופק משיחי מטיל מורא./ יוסף שוורץ