“Αίσχύλος- Πέρσαι, Ἑπτὰ ἐπὶ Θήβας, Ἱκέτιδες,Ἀγαμέμνων, Χοηφóρoι, Εὐμενίδες, Προμηθεὺς Δεσμώτης

התפתחות הטרגדיה ביוון העתיקה נוצרה מגלגול מיזמורי הפולחן בחגו של דיוניסוס לצורת המחזה. היוונים הקדמונים התעסקו בשני סוגים ספרותיים בגדול, הטרגדיה והקומדיה. מתוך כותבי המחזות ויוצרי עולם התיאטרון העתיק בלטו שלושה טרגיקונים גדולים שלא נס ליחם גם כיום, ויצירותיהם מהוות נכסי צאן ברזל בעולם הספרותי, האומנותי ובהתפתחות הציוויליזציה המערבית. אני מדבר כמובן על איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס.
איסכילוס הוא המוקדם מבין השלושה. על פרטי חייו יודעים אנו היום אך מעט וגם המקורות עליהם מסתמכים שואבים בעיקר מביוגרפיה שנכתבה ע"י אלמוני. איסכילוס נחשב לאבי הטרגדיה האטונאית. הוא נולד בשנת 525 לפני הספירה וכתב כ70 מחזות בחייו מהם רק 7 נשתמרו (בשנת 2003 נתגלו חלקים מן המחזה אייכילס בתוך תכריכי מומיה במצריים שנחשב לאבוד יותר מ 2000 שנה). סופוקלס, לשם ההשוואה כתב כ 180 מתוכם גם רק 7 נשתמרו.
הצלחתו של איסכילוס כטרגיקן בזמנו הייתה אדירה. הוא זכה בתחרויות פסטיבל דיוניסוס כשבעה פעמים ברציפות עד שהגיע מחזאי צעיר בשם סופוקלס שהדיח וגזל מידיו את זר המנצחים.
הטרגדיות שנשתמרו ומופיעות בזוג הכרכים הן:
פרומטאוס הכבול: מספר על הענשת זאוס את פרומתיאוס על כך שהוא גנב את אש האלים וסיפקה למין האנשי שאותו זאוס רצה להשמיד. עונשו של פרומטיאוס היה להיכבל לסלע ושנשר יאכל את כבדו בכל יום בעוד הוא צומח מחדש. המחזה הוא חלק מטטרלוגיה ששאר חלקיה אבדו.
מבקשות המחסה: 50 בנות שמנסים להשיאם לבני דודם השנואים בורחות לממלכה אחרת ומבקשות מחסה. על תושבי העיר להחליט האם להכניסן ולהסתכן במילחמה עם שבט בני הדודים שרודפים אחריהן או להסגירם ולהסתכן בזעם האלים על חילול אחת משלושת הדיברות של העולם העתיק- כיבוד אלים, כיבוד אב ואם, הכנסת אורחים, גר וזר. המחזה הזה הוא גם כנראה העתיק ביותר שנשתמר מהעולם העתיק.
השבעה נגד תבי: מתעסק באופוס העתיק של תבי, אותה עיר שמגוללת את סיפורו של אדיפוס המלך. הטרילוגיה של סופוקלס נשתמרה בשלמותה וכוללת את אדיפוס המלך, אדיפוס בקולונוס ואנטיגונה. מאיסכילוס נותר רק המחזה הזה שמביא את סיפורם של אטאוקלס ופולניקס שהגלו את אביהם ובעקבות קללתו רבים על המלוכה. פולניקס מוגלה ומתחתן עם בתו של מלך ארגוס ואז מגיע עם שישה מצביאים להחריב את העיר ולתפוס את השלטון. במלחמה נהרגים שני האחים והעיר שורדת את המתקפה. לאטאוקלס מכינים קבורת כבוד, ואת פלניקס מורים להשאיר כבשר נבלה לעוף השמיים ולחיית השדה. אנטיגונה במחזהו של סופוקלס מורדת בצו וקוברת את אחיה.
האוריסטיאה: זוהי טרילוגיה שנשתמרה במלואה וכוללת את המחזות אגממנון, נושאות הנסך ובנות החסד. אגממנון הוא אחד המצביעים הגדולים במלחמת יוון טרויה. כדי לפייס את האלים הוא מקריב את בתו אפגניה על המוקד. אשתו קליטמנסטרה לא סולחת לו על כך ובזמן שהותו במלחמה לוקחת לה כמאהב את איגיסתוס שהוא בן דודו וגם הוא מחפש נקמה באגממנון כי אביו של אגממנון ניצח בקרב הירושה מול אביו שלו, ואם זה לא מספיק היגלה אותו ובמעשה נבלה בישל את בניו ונתן לו לאוכלם. ביחד הם רוצחים את אגממנון עם שובו.
נושאות הנסך הוא סיפורם של אלקטרה ואחיה אורסטס, ילדיהם של אגממנון, שרוצחים בסופו של דבר את האם ואת מאהבה.
ובנות החסד או בשמו השני נוטות החסד- מספר את מרדפם של האורניות (אלות הנקם) את אורסטס כדי להביאו לצדק כיצד הוא וטען לחפותו ומה עלה בתוצאות המשפט מול האלה פלס אתנה ומועצת העם. על שם מחזה זה קרה ג'ונתן ליטל את ספרו המופתי.

כפי שניתן לראות הנושאים שעליהם כתב איסכילוס הם נושאים מתוך המיתולוגיה היוונית ואופוסים עתיקים ביותר כגון האפוס התביי. היופי בכתיבתו של איסכילוס הוא כיצד משמש לו הנושא המיתולוגי כדי לדון בבעיות בנות זמנו וכיצד הוא פורס דרך הסיפור את משנתו המדינית, החברתית הדתית והפוליטית. יש לזכור שאיסכילוס חי בתקופה רבת תהפוכות ביוון העתיקה ולמעשה הוא חווה את מהפכת קלייסתנסים שהפכה את השלטון באתונה משלטון בתי אצילים לדמוקרטיה העתיקה ביותר בעולם.
המחזה האחרון שאני מעוניין לדבר עליו הוא 'הפרסים'. במחזה זה אין הנושא מבוסס על סיפור מיתולוגי אלא על מלחמה בין יוון לפרס שהתחוללה בחייו של איסכילוס והוא אף תפקד כחייל בה. הנושא היה פורץ דרך באותם זמנים ואיסכילוס זכה על כל הטרילוגיה במקום הראשון של תחרויות פולחן האל דיוניסוס. לצערנו רק החלק הזה שרד.
במלחמה הזו הגיע כסרכסס מלך פרס לנקום ביוונים על ההפסד של אביו דרוויש במלחמת עבר (חלק מאותה מלחמה של דרוויש היה קרב 300 המפורסם כנגד הספרטנים שהיו בני ברית ליוונים ואת מהלכו לומדים עד היום בבתי ספר צבאיים לאסטרטגיה).
כסרכסס הביא עימו צבא אדיר של ממלכות רבות מאסיה הקטנה שהיו תחת עול מיסים של האימפריה הפרסית. ובחיל אדיר שעלה פי כמה מונים על צבא יוון התכוון להחריבה. בעזרת תחבולה בה שלחו מרגל שהתחזה לעריק מצבא יוון ואמר שספינות היוונים מתחבאות במפרץ קטן ומתכוונות לברוח מהחיל הפרסי (כ230 ספינות אל מול כ1030 של הפרסים). כשהגיעו הפרסים לחסום את המפרץ איגפו אותם היוונים ויצרו צוואר בקבוק לפרסים והשמידו אותם כליל. המחזה הוא האמנם טרגדיה, אך הוא טרגדיה של אוייבי האתונאים ולפיכך הישיג ומקור שמחה לצופי המחזה. שהרי מוסר העולם העתיק היה ידוע מראש. הפסד במילחמה הוא חורבן מוחלט של הבית, רצח הגברים, שיעבוד הנשים לזנות ועבדות לילדים.
תרגום מצויין של שלמה דיקמן שגם הוסיף הקדמות נהדרות לרוב המחזות, וזאת מאחר והוא הלך לעולמו לפני שהספיק להשלים את המלאכה לכולם. כהערת דרך אגב אציין שגם את שארית פליטת מחזותיו של סופוקלס קראתי בתרגומו ונהנתי עד מאוד.

אסיים במילים החרוטות על קברו של איסכילוס:

קבר איסכילוס, אביו אופוריאון, יליד עיר אתונה
פה מתנוסס: שומרתו גלה נושאת החיטה.
אומץ ליבו תהלל חרשת מרתון. הכירו
גם החיל בן מדי, גבר ארוך תלתלים.

יש אומרים שהכתובת נכתבה על ידי איסכילוס בעודו בחיים, מה שמעניין הוא שאין זכר להיותו משורר וליצירותיו הנשגבות, כי אם לאומץ ליבו כחייל בקרב מראתון המפורסם. בזאת הורם זיכרו על נס - אומץ ליבו בשדה הקרב הינו עיקר חייו.”