“אני מורה בבית ספר לחינוך מיוחד, לילדים מתוקים מאד שעומדים לסיים כיתה ו'. רוב תלמידי מתקשים מאד בקריאה ובכתיבה. חשבתי על שיעור לקראת החופש הגדול שמתקרב אלינו בצעדי ענק. במבט ראשון הכנה לחופש באמצעות הספר: "הרשימה לילדים" לא נראה מתאים עבור תלמידיי, אשר כשמו כן הוא מזמין את הילדים לכתוב רשימות משלהם. כאמור תלמידיי עקב קשייהם, לא חובבים קריאה ובעיקר כתיבה ובכל זאת, הרעיון לשלוח אותם אל החופש מצוידים במגוון רעיונות לחופשה פורייה ומוצלחת קסם לי. הרעיון גם ודאי יראה קסום עבור לא מעט הורים שלא פעם ולא פעמיים, שומעים במהלך החופש ובטח אם מדובר בחופש הגדול את צמד המילים: "משעמם לי".
אז מה עושים, איך מנגישים עבור תלמידיי המתוקים את הספר החמוד הבא?
ראשית יסלח לי יובל אברמוביץ', אבל על מנת להציג בפני התלמידים את מושג הרביצה על הספה ללא מעש, השתמשתי בסיפור אחר, קצר יותר ואולי קליל יותר להבנה. הסיפור נקרא: אין לי כוח מאת רומם סרנגה. הסיפור שם במרכז את ענבלי ילדה בת 7 שמבלה את רוב החופש הגדול על הספה. המצב נמשך כך כבר כמה ימים, האבא חוזר מהעבודה רואה את המצב וחושב שאולי ענבלי זקוקה לעזרה. בשלב הזה אני מפסיקה את הקראת הסיפור ומפנה אל הילדים שאלה: מה אתם הייתם מציעים לענבלי לעשות?. כאמור, הילדים מתקשים בכתיבה לכן הכנתי דף עבודה המזמין אותם לכתוב לענבלי שלושה רעיונות בלבד.
על מנת לסייע להם לחשוב על רעיונות צרפתי דף נוסף של תמונות ומילים, לדוגמא: תמונה של גן חיות ומתחת לתמונה כתוב: להכיר חיות חדשות. הם יכולים לבחור פעילות מהמאגר שהצעתי או לכתוב רעיון משלהם. לאחר מכן חוזרים לסיפור ומגלים מה ענבלי ואבא עשו בסופו של דבר. כפעילות המשך ניתן ליצור יחד עם התלמידים פלאקט כיתתי עם כל ההמלצות שכל תלמיד בחר / הציע ובסופו של התהליך הם יוצאים אל החופש מצוידים, בתקוה שאכן יהיה להם חופש מעניין ופורה.
אז תודה ליובל אברמוביץ' ולרומם סרנגה על שני סיפורים חמודים שחברו יחד למערך שיעור מהנה :).”

“כל כך חיכיתי לשבוע הספר. בעיקר כדי לקנות את הספר הזה בהנחה (הוא "מוגן"). לא הייתי בטוחה אם הרעיון יתאים בדיוק לבת שלי שהיא בת 6, אבל שיהיה...
אז הצגתי לה את הספר וחיכינו לערב כדי שנוכל לקרוא. למי שלא מכיר, "הרשימה" מציג את הרעיון שלא כדאי לשמור את המשאלות בלב, אלא, כדאי לספר אותן לסביבה, והכי טוב לכתוב אותם ברשימה ולתלות את הרשימה על הדלת של החדר, כך, מי שיקרא אותה, יוכל אולי לעזור לנו להגשים אותה. אז חלק גדול מהספר הוא בועות ריקות שבתוכן אפשר לכתוב משאלות שרוצים שיתגשמו בקרוב, דברים שאוכל לעשות כשישעמם לי, סרטים שארצה לראות, מקומות שארצה לראות, המצאות שלי ועוד ועוד. הספר כולו מאויר כמחברת עם שורות והאיורים מאוד יפים וצבעוניים, ויש חשק עז למלא את הבועות בכל מיני משאלות ובקשות מהעולם.
בקיצור, הגיע הערב והקראתי את הסיפור לבת, היא התלהבה מאוד. מיד אימצה את הרעיון לומר את המשאלות בקול רם וישר הביאה צבע עיפרון והתחילה לזרוק לי משאלות שאכתוב. רק התחלנו. כבר יש 10 משאלות. אבל הדבר הכי מקסים לדעתי זה שהמשאלה ה-11, שהיא המשאלה לשנה הבאה, היא כזאת "לכתוב בעצמי את המשאלה" (נמסתי לשלולית) כי בשנה הבאה הבת תהיה כבר תלמידת כיתה א'. נשבעת שהיא חשבה על זה לבד! וגם על כל שאר המשאלות.”