"במזרח התיכון הולך ומתרחב הכאוס, וקרוב לוודאי שהוא לא ייעלם בעשורים הקרובים, אך יש דברים שנשארים יציבים וקבועים, ובהקשר זה יש להדגיש את חשיבות היחסים המיוחדים של ישראל עם ארצות-הברית, למרות הנסיגה במעמדה הבינלאומי, שחלקה מרצון ויש לקוות שהיא זמנית".
כך קובע זלמן שובל, האיש היחיד שמילא פעמיים את התפקיד הדיפלומטי המשמעותי ביותר בישראל – שגריר בוושינגטון, בין השנים 1990-93 ו-1998-2000, תחת ארבעה ראשי ממשלה שונים באופיים ובגישותיהם: יצחק שמיר, יצחק רבין, בנימין נתניהו ואהוד ברק, שעל יחסיו עימם הוא מספר בגילוי-לב. ג'יימס בייקר, מהבולטים בין שרי החוץ של ארה"ב בתקופה המודרנית, אמר עליו: "אין איש שעשה יותר מזלמן למען תהליך השלום".
שובל, שהגיע כילד לתל-אביב הקטנה של סוף שנות ה-30' ועד היום הוא שבוי בקיסמה, נמשך לפוליטיקה עוד מנעוריו. בגיל 16 פגש לראשונה את משה דיין, ובשנים הבאות התפתחו ביניהם יחסי ידידות ואמון עמוקים. אחרי לימודים בארה"ב ובשווייץ, ושירות כקצין בחטיבת המחקר של אמ"ן, החל לפעול בתחום הכלכלי, בעיקר הבנקאי, אך, כעדותו, "החיידק הפוליטי לא עזב אותי". הוא היה בין מייסדי רפ"י ב-1965, נכנס לכנסת ב-1970 במקומו של דוד בן-גוריון, ונטל חלק פעיל בהקמת הליכוד ב-1973. בעת כהונתו של דיין כשר החוץ (1977-79) הופקד על ההסברה הישראלית בחו"ל כולל בוועידת קמפ-דיוויד (1978) בה נחתם הסכם השלום עם מצרים.
בשתי הקדנציות שלו כשגריר ישראל בארה"ב זכו הבנתו המדינית, כישוריו הדיפלומטיים ונועם הליכותיו לאהדה ולהערכה ללא תקדים מצד שולחיו בישראל, בני שיחו במימשל האמריקני, והקהילה היהודית הגדולה בארה"ב. הוא השתתף בוועידת מדריד ובשיחות השלום בוושינגטון. במקביל עסק בתחומים רגישים כגון החיכוכים עם ארה"ב בנושא טכנולוגיות צבאיות, המאבק במאמצי ההתגרענות של איראן, ומילא תפקיד מרכזי בהשגת הערבויות האמריקניות לקליטת עולי בריה"מ לשעבר.
"דיפלומט", הכתוב בשטף ולפעמים בהומור דק, מציג בפני הקורא תמונה רחבה ומסקרנת של העשייה הדיפלומטית מבפנים, כפי שהיא באמת, ומגדיר את היעדים המדיניים באופק שלפנינו. זהו ספר חובה לכל מי שמתעניין בהיסטוריה המדינית והמפלגתית של ישראל.