על גבי הספינה בהפלגת-החופשה על פני נהר הרהיין, מצאה מארילין מייטלאנד כל מה שציפתה לו ואפילו יותר מזה:
מזג-אויר שטוף-שמש, נופים נהדרים, סביבה נעימה ונינוחה, וחברה לבבית ומאירת-פנים. אחד מבין קהל הנוסעים, צלם במקצועו, הכריז שיש בה משהו שקשה להגדירו במילים, אבל אותו 'משהו' עושה אותה לדוגמנית ממש אידיאלית – והוא עמד כל כך שתסכים לדגמן עבורו.
לבסוף השתכנעה ומצאה עניין שגם תועלת בצידו: את הבגדים שקנה כדי לצלם אותה בהם נתן לה לאחר מכן במתנה.
ואז הופיע גבר מיסתורי ומושך, בלייר בארון המרשים, שהטיל צל על חייה. מצב-רוחו ויחסו אליה השתנו כמעט משעה לשעה ובעוד שבבוקר היתה בעיניו נאה ומושכת, הרי כבר באותו ערב מצא אותה מרגיזה ובלתי ראויה לאמון.
וכמו יחסו אליה כך היו גם רגשותיה כלפיו: פעם כך ופעם אחרת... היה קשה לה לקבוע ולהחליט. הו, אילו רק יכולה היתה להיות בטוחה באשר לרגשותיו אליה!