“אני מורידה בפני משה צלה את הכובע. ספרו "צרור אדום" הוא מותחן ריגול מקורי וסוחף, עמוס פרטים ודמויות ונשמע מהימן לחלוטין. הוא כתוב בשפה קולחת ועשירה, מלאה בהומור ובשנינות.
הדיאלוגים נשמעים טבעיים ולא מתאמצים בעליל, בניגוד לספרי מתח אחרים של סופרים ישראלים שיצא לי לקרוא. ניגשתי אל הספר קצת בחשש כי בכל זאת, מותחן ריגול ישראלי... אבל התבדיתי ובגדול.

הספר מספר, כאמור בשפה קולחת וזורמת, על מבצע צרור אדום שכביכול התרחש בין החודשים אוגוסט-אוקטובר 1982, בזמן שישראל הייתה מעורבת במלחמת לבנון ובשלהי המלחמה הקרה. מטרת המבצע (שנקרא כמובן על שם הקומוניזם האדום) הייתה לנסות ולרסק את הכלכלה המערבית באמצעות זיוף כספים בשיטה של "רכבות" – חוליות בשרשראות מבצעיות. המבצע היה סבוך ומורכב, ועירב גורמים קומוניסטים ממדינות שונות, חברות קש שונות ואישים בתפקידי מפתח.
כמה סוכני ביון, אחד ישראלי והשאר צרפתים ואמריקאים נפגשים בפריז כדי לנסות ולסכל את התוכנית ולחלץ סוכן ביון מערבי (שמכונה "השפנפן") שזהותו נחשפה.
הספר מפותל וכפי שציינתי, עמוס בפרטים ושמות. פעמים רבות נאלצתי לחזור אחורה כדי להבין על מי מדובר ובאיזה צד הוא נמצא. זה לא היה ספר פשוט לקריאה, הוא היה מבלבל מאוד והצטערתי שלא הכנתי לעצמי איזה "תרשים זרימה" שיסייע לי במהלך הקריאה. אבל ריבוי הפרטים והדמויות תרם ללא ספק למהימנות. כמובן שבמהלך הספר, כמו בסרט ריגול אמיתי, הקורא כבר לא מבין על מי ניתן לסמוך ועל מי לא, ומי שייך לאיזה צד. כמות הדם שנשפכת בספר לא הייתה מביישת סרט של טרנטינו, ובכלל, זה ספר שקל מאוד לדמיין בתור סרט. אין בספר הזה רגע דל, לטוב ולרע. לפעמים קיבלתי סחרחורת מריבוי ה"אקשן" ולפעמים לא הצלחתי להוריד את הספר מהידיים. וכמובן שסוף הספר מפתיע, ולאורך כל הספר יש טוויסטים, אלמנט חשוב במותחן.
העלילה שטווה משה צלה מפותלת ומורכבת ומאפשרת לקורא לקבל טעימה מעולם הביון – עולם מרתק שאותי מאז ומעולם עניין.


הערה קטנה לסיום: היו כמה טעויות בספר לגבי השמות. כנראה שריבוי הדמויות בלבל גם את הסופר, והעריכה לא הייתה מספיק קפדנית בעניין הזה. לי זה טיפה צרם.
אבל מעבר לזה, יופי של ספר – מייצר עניין, מקורי, מרענן, מותח וקולח.”