“יצא לי לכתוב כאן לא מעט על כסנופון, אחד היוצרים היותר מרתקים מיוון העתיקה.
אז פסקה קצרה האיש בעל סיפור החיים המדהים הזה: נולד באתונה במהלך המלחמה הפלופונסית, היה תלמיד של סוקרטס, הלך להילחם כשכיר חרב בצבא יווני שאחיו של מלך פרס שכר למרידה וניסיון השתלטות על האימפריה הפרסית, המנהיג הפרסי נפל בקרב ליד בבל ומכאן צבא שכירי החרב היווניים עשו את דרכם חזרה ליוון דרך טריטוריה עוינת כשכסנופון הוא אחד המנהיגים שלו (וכתב על כך את הספר המצוין "אנאבאסיס".), הוא עבר לספרטה, פיתח ידידות עם מלך ספרטה ונלחם למענה. זכה לאדמות מספרטה על השירות שלו ובאחרית חייו כתב על בערך הכל, מהיסטוריה יוונית כללית דרך שיחות של סוקרטס, ביוגרפיה דמיונית של כורש הגדול, והוראות לגידול סוסים וציד.
הספר הזה מכיל בתוכו מאמר קצר (13 עמודים בפורמט דף די קטן ולא עמוס) של כסנופון על החוקים וסדרי הממשל בספרטה, מבוא ארוך כמעט פי 2, "פירוש" באורך 20 עמודים למאמר של כסנופון, ו4 נספחים באורך 30 עמודים.
אפרק אותם חלק אחר חלק.
אז המבוא מבהיר באופן תמציתי ומצוין את ההיסטוריה של ספרטה מקצת אחרי ראשיתה עד היטמעותה באימפריה המקדונית. מביא פה ושם ציטוטים מהחיבור של ההיסטוריון פלוטרכוס על המחוקק האגדי של ספרטה, ליקורגוס, האיש שבמיתוס הספרטני יצר את החוקים המיוחדים על פיהם ספרטה הקלאסית פעלה, ומסיים בתמצות על כסנופון.
המבוא כאן הוא זהה לחלוטין למבוא של "ספרטה: אמרות ומנהגים" מאת פלוטרכוס, שיצא באותה הוצאה, בתרגום אותה המתרגמת, ואפילו באותה השנה (2011). ובהתחשב בכך שגם "אמרות ומנהגים" הוא ספר די דק, נשאלת השאלה למה בעצם הספרים הללו יצאו בנפרד במקום בהוצאה מחוברת? אותו הנושא, אותה המתרגמת, אותו המבוא.. אני באמת לא רואה הצדקה להוצאה של מאמר של 13 עמודים כספר עצמאי.
ראוי גם להזכיר שלכסנופון יש עוד מספר מאמרים "קטנים", ומסורתית מקבצים ומוציאים אותם ביחד. אפילו אם הולכים על ספר קצר ולא מוציאים את כל הקורפוס המאמרים הקצרים של כסנופון, אלא מתרכזים במה שהוא כתב על ספרטה, אז יש לו עוד מאמר קצר על חברו, המלך הספרטני אגסילוס. למה זה לא נמצא כאן? ואם מעניין אותנו טכניקות צבאיות של הספרטנים, אז לכסנופון יש גם מאמר על חיל פרשים, שהוא המאמר השלם היחד על הנושא הזה ששרד מהעת העתיקה, ונכתב על ידי אדם שנלחם עם הצבא הספרטני.
זה קצת כפוי טובה מצידי להתלונן על כך שתרגמו "רק" מאמר אחד של כסנופון, כשזה ממש לא מובן מאליו, אבל זו תופעה שאני רואה הולכת וגוברת בתרגומי יצירות יוון ורומי שמתרגמים והוצאות מסוימות בוחרות לפרסם שוב ושוב ספרונים דקיקים שמעניקים לקורא מבט חלקי במחיר של ספר שלם.
בהקשר הזה כדאי לציין שלא קניתי את "מדינת הספרטנים" אלא קראתי דרך הספרייה, וגם אין מצב שהייתי קונה את הספר הזה, למרות שאני אוסף נלהב של תרגומי יוון ורומי.
טוב, עכשיו כשהוצאתי את הראנט הזה, בואו נדבר על המאמר עצמו של כסנופון.
ובכן, כמאמר בן 13 עמודים זה לא בדיוק "הנסיך" של מקיאוולי או "פוליטיאה" של אפלטון.. זה תיאור תמציתי של הדברים הספציפיים בספרטה ששונים מההתנהלות בשאר הפוליסים היווניות, המנהגים המיוחדים מ"חוקי ליקורגוס" שסיקרנו את העולם היווני כבר אז, ובצדק. ספרטה היא מדינה מאוד מוזרה.
אם אתונה היא האם של הדמוקרטיה המודרנית וקונספטים של אינדיבידואליזם וליברליזם (חשוב להבהיר: הדברים האלו כפי שאנחנו מכירים אותם כיום לחלוטין לא היו קיימים באתונה, אבל אם נבדוק מאין הם הגיעו וכיצד הם התפתחו, הגרעין שלהם חד משמעית נמצא באתונה הקלאסית) אז ספרטה מרגישה כמו האם של פאשיזם וקומוניזם.
דוגמאות: המדינה הספרטנית שלטה בערך בכל אספקט בחיי האזרח, ברמה שאני לא חושב שאפילו רוב המדינות הקומוניסטיות המודרניות הגיעו אליה. למעשה, המסגרת הכי קרובה לספרטה של "חוקי ליקורגוס" שעולה למוחי היא, תאמינו או לא, הקיבוצים בתקופת הלהט האידאולוגי שלהם.
בספרטה לא היה קיים קונספט של "אבא ואמא" כמו שקיים בבערך כל חברה אחרת, אפילו אז. כסנופון מתאר איך הילדים מתחנכים באופן קולקטיבי החל מגיל 7 (הקיבוצים הצליחו להיות יותר הארדקור בקטע של הפרדת הורים מילדיהם..) וישנים יחדיו בנפרד מהוריהם, ואיך כל מבוגר רשאי - ונדרש - לחנך כל ילד שהוא רואה במרחב הציבורי.
"הרי החלטות אחרות של ליקורגוס הנוגדות החלטות של מרבית היוונים האחרים. בערים אחרות כל איש הוא אדון על ילדיו, עבדיו ורכושו. ליקורגוס ביקש להביא לידי כך שאזרחים יזכו ליהנות זה מזה בלי לגרום נזק וקבע שכל אחד יוכל לפקח שווה בשווה על ילדיו ועל ילדי אחרים. מי שיודע שלילדים שעליהם הוא מפקח יש אבות ולהם אותה זכות פיקוח, חייב לפקח עליהם כפי שהיה רוצה שיפקחו על ילדיו. אם ילד כלשהו יספר לאביו שקיבל מלקות מאב אחר, חרפה היא אם אביו לא ילקה אותו מלקות נוספות, כי כה רב ביטחונם זה בזה עד שאינם מאמינים שמישהו יצווה על הילדים לעשות מעשה חרפה. הוא הרשה להם להשתמש בעבדים של זולתם, אם יעלה הצורך בכך, וארגן שיטת שיתוף בכלבי ציד. כאשר מזמנים יציאה משותפת לציד, מי שאין לו כלבים מזמן את מי שיש לו, ומי שאין לו פנאי לצוד שולח בשמחה את כלביו. שיטת שיתוף דומה נוהגת גם לגבי סוסים. אם חלה מישהו או נצרך לכרכרה או רצה להגיע בדחיפות למקום כלשהו, אם ראה סוס לקח אותו, השתמש בו והשיב אותו כראוי למקומו." (סעיף ו', 1 - 3)
אגב, בספרטה גם לא היה קיים קונספט של ניאוף. היה מותר - ואפילו מעודד - לגברים ולנשים שלא היו נשואים אחד לשנייה לשכב זה עם זה ולהוליד צאצאים, סוג של גרסה עתיקה מוזרה של "השבחת הגזע":
"הוא [ליקרגוס] ראה שגברים זקנים הנושאים נשים צעירות משגיחים עליהן יותר וקבע קביעה מנוגדת. הוא הירשה לזקן להביא לביתו איש צעיר, שאת גופו ונפשו העריץ, כדי להוליד ממנו ולד לעצמו. הוא גם קבע שיהיה זה חוקי, אם מישהו לא חפץ לשאת אישה אבל השתוקק לילדים, להוליד ילדים מאישה שראה שהיא ולדנית וחסרת רבב, בתנאי שיסכים בעלה לכך. הוא הירשה הסדרים רבים דומים: נשים שרצו לנהל שני משקי בית, גברים שרצו באחים לילדיהם, שיהיו בני אותה המשפחה ונהנים מכוחה, אבל לא ידרשו בעלות על הרכוש. קביעותיו לגבי הולדת ילדים היו שונות מאלה של יוונים אחרים, וכל הרוצה יכול לשפוט אם הצליח להאדיר את הגברים בספרטה בקומתם ובכוחם."
כמובן שמן המפורסמות היא שהספרטנים גם לא גידלו תינוקות שנראו חלשים או בעלי מום אלא הפקירו אותם לגורלם בחוץ..
עוד אספקט מעניין הוא שהאכילה בספרטה הייתה במשותף, בפומבי, ולא כל משפחה בביתה. היו נהלים לפיהם כולם צריכים לאכול בערך את אותם הדברים, מהאזרח הספרטני העני ביותר עד האזרח הספרטני העשיר ביותר, ומי שחרג מההגבלות הללו נענש.
בקרב הנערים הם קיבלו במכוון מזון מינימלי ביותר, כדי שיהיה להם הכרח להשלים את תזונתם ע"י גניבת אוכל. למה? כדי לעודד אותם להסתדר בתנאי רעב כהכנה למלחמות, ולפתח אצלם כישורי ביזה, גניבה, והתחמקות חשאית (אם הם היו נתפסים גונבים הם היו נענשים. לא על הגניבה, אלא על כך שהם נתפסו.)
"הוא [ליקורגוס] קבע שכל אחד מהצעירים יביא לסעודת ציבור כמות כזאת של מזון שהשובע לא יכביד עליו, אך גם שיתנסה ברעב. הוא חשב שהמאומנים באופן כזה יוכלו טוב יותר, בהתעורר הצורך, להתאמץ גם בלי לאכול ויוכלו, אם יצטוו, לצרוך כמות מזון נתונה במשך זמן ארוך יותר. הם יאכלו פחות מטעמים, יורגלו לאכול כל סוג של מזון ללא הבחנה וחייהם יהיו בריאים יותר. הוא חשב שאכילה השומרת על רזון הגוף תורמת לגדילתו לגובה יותר מזו המנפחת אותו במזון. עם זאת, לבל יסבלו רעב יותר מדי, אף כי לא הירשה להם ליטול את החסר להם בלי מאמץ, הניח להם לגנוב דברים מסוימים כדי לשכך את רעבונם. ברור לכול, כך נראה לי, שלא חסר אמצעים להאכיל אותם כאשר הירשה להם להשיג מזון בתחבולות. מובן שהרוצה לגנוב צריך להיות ער בלילה, לתחבל תחבולות, לארוב ביום, וכל הרוצה לשדוד זקוק למרגלים. ככלל ברור שהוא רצה ללמד את הנערים להיות בעלי תושייה בהשגת מצרכים וכך גם מאומנים יותר למלחמה. יכול מישהו לשאול: 'אם הוא חשב שלגנוב הוא דבר חיובי, מדוע קבע שיש להלקות מלקות נמרצות את מי שנתפס במעשה?' כי מורים בכל תחומי ההוראה, אני אומר, מענישים תלמידים שלא מוציאים לפועל כהלכה את מה שלמדו. כך גם בספרטה. אלה שנתפסו נכשלו בגנבתם ועל כך הם נענשים." (סעיף ב', 5 - 8)
מעניין לציין גם שמעמד הנשים בספרטה היה בין הטובים ביוון כולה. ידוע שבאתונה מעמדן היה די נחות, ובספרטה ההפך הוא הנכון - הן עברו אימונים גופניים קשוחים כמו הגברים, וזכו לכבוד ואוטונומיה בקהילה. בנספחים לטקסט אנחנו קוראים את אריסטו תוקף את ספרטה על החירות היתרה של הנשים שם.
אגב, אחד הדברים הגאוניים \ מצחיקים הוא שליקורגוס אסר את השימוש בספרטה בכל סוג של מטבע מלבד מטבע מיוחד שהוא המציא, שהיה עשוי מברזל ולכן היה בעל ערך ממש נמוך במכוון. המטרה הייתה שיהיה בלתי אפשרי פיזית לאדם אחד לצבור עושר רב בלי שזה יתפוס שטח עצום וכך יהיה ברור לעיני כל.
"ליקורגוס קבע גם מנהגים אחרים, המנוגדים למנהגיהם של שאר היוונים. בערים אחרות צוברים האזרחים כספים ככל יכולתם. אחד עובד אדמה, אחר ספן או סוחר, ויש המתפרנסים ממלאכות. בספרטה ליקורגוס אסר על בני חורין לעסוק בעיסוקים שמטרתם רווח ובתור עיסוקים ראויים ציווה לראות רק את אלה התורמים לחירות בערים. מדוע יש לרדוף עושר, כאשר ליקורגוס קבע תרומות מזון שוות ורמת חיים שווה לכול, לבל ישאפו להשיג כספים למותרות? הם אינם צריכים להרוויח כספים אפילו לרכישת גלימות, כי קישוטם אינו בגדי יקרות אלא גופם החסון. אין צורך לצבור כספים בשביל סעודות הציבור, כי הוא הביא לידי כך שמכובד יותר לסייע לזולת בעמל כפיים ולא בהוצאת כספים, כי עמל כפיים בא מן הנפש והכספים מרכוש. הוא אסר על צבירת כספים לא חוקיים בדרכים הבאות. ראשית טבע מטבעות כאלה שאפילו סכום של עשרה מנים אי־אפשר היה להכניס לבית בהסתר מבעל הבית או מהעבדים, כי למטבעות נחוץ היה שטח גדול לאחסון ועגלה כדי להסיע אותם. נערכו חיפושים אחרי זהב וכסף, אם נמצאו נענשו בעליהם. למה אפוא לרדוף עושר, אם יש בבעלותו יותר כאב מההנאה שבשימושו?" (סעיף ז')
תגידו לי שזה לא נשמע ממש סוציאליסטי - קומוניסטי! איזה הזוי זה שהיה משטר פרוטו קומוניסטי לפני 2,500 שנים..
אז לסיכום המאמר של כסנופון, זה ממש מרתק. המערכת הספרטנית ייחודית ועם זאת מוכרת למי שראה את הסוציאליזם והפאשיזם. ספרטה היא סוג של uncanny valley לישויות הטוטליטריות של המאה ה20 שכולנו מכירים.
לגבי הפירוש: גם הפירוש וגם המבוא מצטטים המון מהחיבור "חיי ליקורגוס" של פלוטרכוס כדי להרחיב על כסנופון ולתת לו יותר הקשר. למעשה, "חיי ליקורגוס" מצוטט כאן כ"כ הרבה שלדעתי יותר מחצי מהחיבור פשוט מובא כאן בפסקאות ארוכות. יש פסקאות שמצוטטות פעמיים - גם במבוא וגם בפירוש!
כמובן שב2016 מאגנס הוציאו תרגום שלם ל"חיי ליקורגוס", בצירוף ה"מראה" שלו (פלוטרכוס כתב ביוגרפיות בצורה של איש יווני - איש רומי והשוואה ביניהם).
לגבי הנספחים:
הם כוללים קטעים קצרים מהרודוטוס, תוקידידס ואריסטו, ורשימה של כל מלכי ספרטה וזמני שלטונם.
את הרודוטוס כבר קראתי, את כל הספר שלו. את תוקידידס ואריסטו עדיין לא, והיה מעניין לקרוא את התיאורים הקצרים, בייחוד את הביקורת של אריסטו, שעסקה בעיקר בדיסוננס בין חוקי ליקורגוס לבין אי היישום של רבים מהם בימיו. או כמו שכסנופון אומר, באופן שמסכם את דעתי אפילו על האספקטים בהתנהלות הספרטנית שאני מעריך:
"ברור שהחוקים האלה [..] אף כי הם עתיקים הם נראים גם עכשיו חדשניים בעיני אחרים. מפליא מאוד שכולם משבחים חוקים ומנהגים אלה, אך אין גם עיר אחת הרוצה לאמצם" (סעיף י', 8)
נב - סתם קטע ששעשע אותי באיך הנורמה התרבותית התהפכה: בספרטה גברים מעל גיל 20 היו חייבים לגדל שיער ארוך, בעיקר כשהם שירתו בצבא, כי ליקורגוס חשב שככה הם נראו קשוחים יותר. נשים היו חייבות שיער קצר.”
