הייתי בת 15 בגטו. משם נסעתי יחד עם כל משפחתי לאושוויץ.
בלילה השלישי והאחרון בקרון אבא בכה ודמעות חמות זלגו על פניו.
"אבא! למה אתה בוכה?" שאלתי. "אנחנו, כל המשפחה, נושמד. רק את תחזרי הביתה, לבדך. אבל בתנאי: שתהיי ילדה טובה, לא לשקר, לא לגנוב. להיות ילדה ממושמעת, לבטוח בשם, הוא ישמור עלייך."
היה זה השיעור האחרון שזכיתי לו מאבא. אותו הלילה היה האחרון בחייו.
נהגתי לפי הוראותיו, ואני ממשיכה כך עד עצם היום הזה.
האם אבא ידע?
אולי מאוד רצה?
האם יש השגחה עליונה?
מי יודע.