רבי יהודה ליווא,המהר"ל מפראג,הוא מגדולי היהודים בתקופה שלאחר ימי הביניים.הגותו ניזונה מזרמי מחשבה מיסודם של גדולי ההוגים היהודים בימי הביניים,אך רבים הרעיונות המקוריים שהוריש לבאים אחריו.לתורתו התכנסו זרמים רציונליסטים ומיסטיים ויצרו בנין מחשבתי,המכיל כיווני מחשבה שונים ומנוגדים המשתלבים ביחד,והעומד באיתנו עד היום,כשהוא מפרנס עמדות שונות ומגוונות הרואות בו את אביהן הרוחני:החסידות,תנועת המוסר,הגות הציונות הדתית ועוד.שמו של המהר"ל יצא למרחקים,ועם גדולי מדע ומלכים התוודע.גם עמו ידע להעריצו-הערצה שלוותה באגדות בעלות עוצמה על-אנושית.בספר שני חלקים:הראשון עוסק בהרחבה בתולדותיו של המהר"ל.בחלקו השני מוצגים עיקרי שיטתו ורעיונותיו סביב נושאים מרכזיים במחשבת היהדות.