“לא יודע איך להגדיר את הספר הזה, למרות שמו, הרבה אספיונאז' אין שם. על גב העטיפה מבטיחים ''סיפור של אהבה ופרשה של בגידה שתחילתם במלחמת העולם השנייה וסופם במלחמת יום הכיפורים''
אהבה ובגידה יש הרבה, לפחות בחלק הראשון שמתרחש בירושלים שלפני ואחרי מלחמת העולם השנייה, ורווי תיאורי מין (מעשי עילוסים) מאוד מאוד מפורטים, שכתובים בשפה המיוחדת של דוד שחר. אין לי בעיה עם תיאורים גרפיים בכלל ובפרט, במיוחד כשהם עוזרים לצלוח את התחלת הקריאה (כל ההתחלות קשות) אבל היה לי קצת מוזר לקרוא אותם בשפה שכזאת, קצת כמו דן כנר מקריא את פאני היל המנדטורית בתרגומו של שאול טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי.
בנוסף יש גם מתח, מלחמה, פולקלור, זיכרונות ילדות ירושלמיים וסיפור שהוא סך הכל סביר וקריא, העביר לי את חופשת חוה''מ פסח, כמו לאכול מצה עם שוקולד השחר, כשיש לך פיתות במקפיא.
סוף הספר דומה באמת לפיתה מופשרת במיקרו, סוג של דאוס אקס מכינה, הנשען כולו על צירופי מקרים, מביכים מבחינה הסתברותית, שדורשים הרבה השעיה של חוסר אמון מצד הקורא.”