כל סיפורי הקובץ הזה עניינם עקירה . אנשים שנעקרו מארצם
ומבתיהם והלכו לארץ שלעולם לא תיהיה מולדתם . העקירה
הגדולה הזאת – בין שנעשתה מתוך אידיאולוגיה ובין שהיתה
כפויה – גורמת להם להיעקר גם ממשפחתם ומעצמם , ואחריה
אין בהם עוד יכולת למצוא את מקומם בעולם . הגברים מכלים
את חייהם בבריחה , והנשים כבות באפלת חדריהן .
רוב הגיבורות של הסיפורים הן כבר בנות הדור השני של
העקורים הללו , ואצלן נהפכה העקירה ל”נושא” , לפצע תורשתי
שלא יירפא כל עוד לא נחשף ונותח והובן עד תום .
המבט המצומצם והחמור , החותר להבנה ולדיוק , מאפיין גם את
סגנונם של סיפורי הקובץ , אך דווקא התהייה העצמית העיקשת
הזאת היא הכובשת את לב הקורא והמקרבת אותו אל דמויות
הנשים .