“הגעתי אל הספר דרך ספר אחר בו הוזכרה רות בלוי. שמעתי עליה לראשונה בספר שמספר על מקרים מסוימים שהיו במוסד- אחד מהם היית פרשת יוסלה-
ילד דתי-בן להורים שעלו מרוסיה.סבו של הילד- היה חרדי שומר מצוות הם עלו מרוסיה לישראל וכאן-הבן של אותו חרדי(אביו של יוסלה)החליט בהשפעת הממסד-להפוך לחילוני.-ולחזור לרוסיה .הסב התנגד שנכדו יהפוך לחילוני וניסה להבריח את הילד מהארץ. מי שהסכימה לעשות זאת היית רות.
רות גדלה בצרפת ,ושירתה במחתרת בעת מלחמת העולם השניה-היא החליטה להגן על היהודים. לא הבנתי למה-אבל היא החליטה להתגייר- ולא רק זאת אלה גם להפוך לחרדית. בכול נימי נפשה האמינה בעם היהודי ובשמרת המצוות. רות התחתנה בגיל צעיר והביא בן יחיד שהיה דומה לה במראה.
היא החליטה לעלות לארץ בשנות השישים וחייה במאה שערים. רות מספרת בעצם על כך- שאלה שהשתלטו על המדינה היהודית-אשכנזים ציונים-עשו הכול- כדי לנתק יהודים מהדת היהודית. -הרי ידוע שהממסד-שלח ילדים מעדות המזרח לקבוצים ילדים שגדלו במשפחות דתיות ובקבוץ הוכרחו להפוך לחלונים מנותקים.
עמוד 150-בשנת 1961 אקדנו משרדי "עליית הנוער" מחנות קייץ לנוער המרוקאי. נאמר להורי הילדים האלה, שהילדים יבלו שבועות אחדים בישיבה בצרפת והילדות בסמינריון. למעשה נשלחו כולם ממארסי לשוויץ.ההורים נכנסו לפאניקה ,ואז הסוכנים היהודים העבירו משם את הילדים לארץ-בכך הם יכלו להשתמש בילדים כבני
ערובה,כדי לאל. את ההורים לבוא אחרי ילדיהם מאוחר יותר לארץ. כול זאת כדי לספק את דרישתה התקיפה של הממשלה למספר גדל והולך של עולים. עולים אלה היו חיונים לכוחות הצבאים של המדינה.במחנות בשוויץ ובקבוצים במדינת ישראל -נלקחו מהם התפילין והטלתות לאחר שהיו כמה ימים בשוויץ(פשוט קשה להאמין)
האכילו אותם אוכל טרף, בהבטחה שהוא כשר אבל כאשר ראו שמכינים את האוכל ומבשלים אותו בשבת, הם סרבו לאכול אותו. המח"נכים"הציונים הסבירו להם, שהם נמצאים בארץ זרה ורחוקים מההורים ועל כן מותר להם לאכול מזון שבושל בשבת. "חטאיכם יחול על ראשי" אמר להם המדריך.בהגיע הילדים לארץ הם נשלחו למוסדות מפ"אי ןמפ"ם. הבנות נשלחו לרמת הדסה מקום ידוע לשימצה שהתנהל ברוח המחנות בשוויץ. מידע מעניין ועצוב.
רות הבריחה את יוסהלה לבסוף המוסד עלה על אלו ששתפו איתה פעולה והגיעו אליה. אשה זו נחקרה במשך חודש או יותר- על ידי שני חוקרים-אחד מרקוי ואחד ממוצא רוסי-והיא הצליחה לעמוד בחקירה ולא לגלות פרטים. היא הכירה שטות חקירה-ואיך ליצור ספורי כיסוי מהשרות שלה במחתרת בצרפת.
קרב מוחות זה די מעניין. עמוד 116
היריב שלי זכה בנקודה.לרגע אבדתי את שלטתי העצמית למרות מאמצי להסתיר את דכאוני.למעשה כבר העימות הראשון פגע במוראל שלי. איך אעמוד בחקירה מקצועית כזאת במשך זמן רב? התפללתי חרש לה,שיתן לי את הכוח הדרוש להינצל מתכסיסי אויבי.
עמוד 135- ואז דיבר הרוסי כשהוא משלים עם המצב:
כל הכבוד גברת בן דוד.תצאי מכאן בלי לאבד מיוקרתך,את חזקה,ואת אזרחית חופשית של מדינה חופשית.
-גבירה-צרפתיה-המשיך המרוקאי-פאריסאית שנפלה אל תוך ההמון ההוא..אלה אינם החברה ההולמת אותך.קחי את עצמך בידיך ועזבי אותם!
ואיזה "המון"אתה מציע לי?את שלך אולי? הייתי מעדיפה את ידדי במאה שערים על שהות במחיצתך.
-גברת בן דוד אמר הרוסי בהתלהבות-עליך לעבוד אתנו,לא כאחד מאמתינו אלה כמנהיג.
-המדינה זקוקה לאנשים כמוך הוסיף המרוקאי.
הייתי עיפה מלהשיב להם. כשראו שכל מאמציהם היו לריק חזרו אל כרטיסיהם ועיינו בשקידה,כמו פקידים טובים.באותו זמן המשיכו ללא הרף בשאלותיהם.
ספר מרתק ומעניין על אשה מרתק וחזקה שהלכה עם האמת שלה עד הסוף.”