יצירתו של הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן היא תשובה מזהירה על השאלה האם לאחר המשטרים הטוטליטריים ותקוות הכזב למהפכה במאה ה-20, חשיבה רדיקלית היא עדיין אפשרית ואיזה מחיר יש לשלם עבורה. אגמבן נחשב כיום לאחד ההוגים העכשוויים השנויים במחלוקת והקשים ביותר להבנה, במיוחד במדעי התרבות בעלי הגוון הפוליטי, אך גם בפילוסופיה ובתיאוריית האמנות והספרות.
בספר זה עוקבת ויויאן ליסקה אחר הפילוסופיה של ג'ורג'יו אגמבן והקריאה הצמודה שלו בשורה של הוגים יהודים גרמנים – חנה ארנדט, ולטר בנימין ופרנץ קפקא. אגמבן, על פי ליסקה, מנסה לחצות את ההפרדה בין ההיסטוריה הקדושה הנוצרית והמשיחיות היהודית אל המסורת התיאולוגית-פוליטית המודרנית. ליסקה מתחקה אחר המסלול שאגמבן מציג ומבקרת את קריאתו הטהרנית-נוצרית.
המשיחיות הריקה של גו'רג'יו אגמבן (2008) הוא מבין הספרים הראשונים שמביטים על "תופעת אגמבן" ממרחק ביקורתי, תוך כדי היכרות מעמיקה עם התרומה המשמעותית של התיאוריה הרדיקלית שלו ומתוך הבנה עמוקה בהגות ובספרות של שתי המאות האחרונות. כפי שליסקה מבהירה בספר זה, אי אפשר להבין את התיאוריה הביו-פוליטית של תקופתנו בלי לקחת בחשבון את התיאולוגיה הפוליטית שהעסיקה את ההגות הרדיקלית של תחילת המאה ה- 20, במיוחד את ההוגים היהודים-גרמנים שהתמודדו אתה כפוליטיקה של היומיום. הניתוח הבהיר של ליסקה מציב את אגמבן בנקודת החיבור שבין התיאולוגיה והתיאוריה הפוליטית. אם אגמבן נבלע לבסוף במבוך התיאולוגי-הפוליטי שיצר, הרי ליסקה בוחרת בחבל ההצלה הספרותי.
פרופסור ויויאן ליסקה מלמדת ספרות גרמנית וגרמנית-יהודית באוניברסיטת אנטוורפן בבלגיה; משמשת כראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה זו; מראשי "חברת ולטר בנימין הבינלאומית". בין פרסומיה חיבורים על המודרניזם הספרותי, על תאודור הרצל, פול צלאן, אלזה לסקר-שילר, ולטר בנימין ופרנץ קפקא.