“נהר בוצי – יי-יון לי
הסופרת מביאה אותנו בספרה לתקופת שלהי מהפכת התרבות בסין. התקופה המסופרת היא אביב 1976 בעוד שיושב ראש התנועה ומחולל המהפכה - מאו טצה טונג - נפטר בסוף שנה זו. הסופרת אינה מספרת לנו על המהפכה, אלא ממקדת את ספרה בנושא מסוים אשר דרכו אנו עדים לחייהם של כמה דמויות מהעיירה נהר בוצי.
תכנית הפיתוח של מחולל המהפכה גרמה למותם ברעב של עשרות מיליוני בני אדם. הרעב ממשיך לשרור גם בתקופת האביב של שנת 1976. ילדים הולכים לישון רעבים וקמים רעבים. ניני – בת השתיים עשרה - אחת מדמויות הספר, רעבה באופן קבוע. היא עוקבת אחרי האישה אשר מדביקה מודעות ברחובות, כשהדבק עשוי מקמח ומים. כול חלומה הוא ללקק את הדבק. שירגיע את קיבתה. כאשר קיים עוני הרעב פוקד את הבתים. תינוקות בני יומם ננטשים כשהם עטופים סמרטוטים, קרעי סדינים ישנים וגופיות בלויות. אם יתמזל מזלם, לפני שיקפאו למוות, תהיה משפחה בעלת יכולת מעטה שתאסוף אותם אליה. ואכן, ישנן כאלה. סימן לעוני הוא גם כאשר ניני הולכת כל בוקר עם עגלתה לאסוף מהשוק עלי כרוב שנפלו על הרצפה ולבקש לנדב לה פחם לחימום הבית. סימן לעוני הוא גם כאשר הזקן לוקח שני סלים ויוצר מהם מושב מאולתר לעצמו.
התקופה בה הסופרת בחרה היא התקופה בה החלה לחלחל מחאת אזרחים נגד המהפכה שהיא מדיניות הממשלה. המחאה החלה בהקמת קיר דמוקרטי בבירה – בייג'ין – שפתח דף חדש בהיסטוריה של האומה. תושבים יכלו לנאום ולהביע דעה, או לחילופין, יכלו לכתוב על הקיר משפטי מחאה וכול זאת מבלי להיאסר או להיאשם במחאה. תושבי נהר בוצי לא ידעו מה קורה בעיר הבירה. למרות זאת, גם בנהר בוצי החלה מחאה וייתכן והיא תחשב לצאצאי הקיר הדמוקרטי הנמצא במרחק אלף קילומטרים מהם. כל שרצו לדעת הוא, מדוע לא ניתן להם להביע את דעתם על הוצאתה להורג של גו שן? ההתקוממות החלה ודוכאה במחי יד על ידי השלטונות.
גו שן, בת השמונה עשרה, נשפטה לעשרים וחמש שנות מאסר. כול חטאה היה שהשמיעה את ספקותיה נגד המפלגה. כעבור עשר שנים של ריצוי עונשה, כך, לפתע פתאום, בדחיפות ובמהירות, נערך משפט חוזר וגזר דינה היה הוצאה להורג באופן מידי. אירוע מדיני בעל פרסום נרחב שכל תושבי העיר באים לחזות בו ולהוקיע את זו שהביעה מחאה למדינתה, לבל יחזור המקרה אצל מישהו אחר. הייתה סיבה טובה למספר אנשים להוציאה להורג כאן ועכשיו. כמה מהם קודמו בדרגה, כמה קיבלו טובות הנאה ואחד מהם יצא נישכר יותר מכולם. איך? על כך חובה לקרוא. מהם
נהניתי לקרוא את ספרה של יי-יון. בשפה פשוטה ועניינית היא מתארת לנו את חיי היום-יום של כל הדמויות הראשיות, אשר בסופו של דבר מתאחדות על מנת לקומם את העם כולו נגד מדיניות הממשלה. אהבתי את חוכמת החיים הסינית על פתגמיה הרבים:"השמים קמצנים, הם לוקחים יותר מאשר נותנים," או "צריך להרוג תרנגולת כדי להפחיד את הקופים השובבים עד שילמדו לציית" ורבים נוספים. הקטעים זרמו מבלי ליצור חוסר עניין. לי, אישית, היה מעניין ביותר להמשיך לדעת על חיי האומה האומללה בתקופה זו, כאשר על התחוללות מהפכת התרבות קראנו ב"ברבורי פרא" וב"נהר בוצי" אנו מתחילים לחוש, אם לא בניצני סיומה, אז לפחות באומץ הלב של חלק מהאוכלוסייה על ניסיונם להביע התנגדות למדיניות הקלוקלת.
הסופרת מתגוררת בארה"ב עם משפחתה. פרסמה סיפורים שזיכו אותה בפרסים רבים. ספרה "נהר בוצי" הוא הרומן הראשון שלה. נבחרה כאחת הסופרות האמריקאיות הטובות ביותר מתחת לגיל שלושים וחמש.”
