שלום רצבי (יליד חיפה, 1951), מן הבולטים במשוררים שהחלו את דרכם בשנות ה-70, הוציא לאור שמונה ספרי שירה והשתתף באנתלוגיות שונות. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה ופרס הנשיא על הליברית לרקוויאם "זכור- קינה ליצחק", בהלחנתו של דובי זלצר.
"ההתמודדות עם הריק וההתאיינות, התעייה והחיפוש, הבדידות החשופה מול האל ´העומד עליך וחרבו שלופה באמצע החיים´ - הם מסימני שירתו של רצבי בכלל ושל קובץ זה בפרט. שירה עמוקה ומורכבת זו מפלסת לה דרך בשבילי ההגות והמסתורין. במשחק התמידי בין הנוכחות להעדר, גילויו של האחר-הנסתר מתרחש להרף-עין. בשעת חסד זו נדמה כאילו צר המשורר צורות מתוך הדממה האופפת אותו, במטרה להגיע אל עצמו.
הקונפליקט בין ה´אני´ לנוכחויות האחרות בספריו הקודמים מתבטא בקובץ שירים זה גם בשניות שבין היש לבין החולף, שבמרכזו דמות האם המתה, החוצה הלוך ושוב את הבול הדק בין החיים למוות, ומוסיפה להתקיים בנוכחות קבועה מכוח המילה הכתובה והאהבה לאין קץ. אך כאן ההתאיינות מוכפלת, שכן האם בהסתקותה כמו נטלה אתם גם את בבואת בנה שנאצלה ממנה."
יערה בן-דוד
שלום רצבי הוא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב. בין ספריו: Between Zionism and Judaism; בין גורל לייעוד. בקרוב יראה אור ספרו על הציונות האנרכיסטית בהגותם של מרטין בובר ואהרון דוד גורדון.
ספרי שירה קודמים:
פחד ואת, טרקלין, 1957; קרוצי חומר, עקד, 1967; באשר אני עומד, ספרית הפועלים, 1979; טורף פרחים, עקד, 1980; בפינה שאני, הקיבוץ המאוחד, 1982; חלל נקי, עקד, 1982; הברה וחול, עקד, 1987; מייחל לו, עקד, 1991.