חתולי הרחוב הצטנפו במרפסת
למרבה האירוניה - בגלל קור כלבים.
היום אין ביקוש למשחק התופסת
הסתגרו בביתם ידידי הטובים.
פני העיר אפורים, קולותיה נדמו.
פנסיה חיוורים ואורם צהבהב.
לא הושיטו ידם נדיבים, ולא קמו.
עניי האתמול כבר גוועים ברעב.
מי יפתח את הלב?
מי יציע כוס מים?
מלחמו מי ייתן?
מי ישיר לנו שיר?
כשיחלוף הכאב
יפתחו השמיים.
לא יהיה שוב הבדל
בין עני לעשיר.
המשורר חיים ברליאה עוטף את גיבורי שיריו באהבה ובחמלה. כולם היו בניו: קבצנית שנטרפה דעתה, אישה בודדה החולמת על אהבה, אסיק נמלט, משורר מזדקן שמעיין שירתו יבש, מלכה שירדה מנכסיה ודמויות ססגוניות נוספות כולל כבשים, זאבים וחיות אחרות.
עם שתי רגליים על הקרקע וראש בעננים הוא מוליך את הקורא בשירה מתנגנת וקולחת למחוזות רבי קסם, מלאי חסד, רומנטיקה ושושנים.
חיים ברליאה נולד בארגנטינה, גדל והתחנך בהרצליה, שרת בגולני וגר היום עם אשתו ושני ילדיו בחבל מודיעין.
כותב שירה מנעוריו, בשנים האחרונות החל לפרסם משיריו באתרי שירה באינטרנט ב"במה חדשה" ו"ליטרטורה".
חלק משיריו הולחנו.