“חוות דעת מאת: טוביה רז על: 07.01.2026
ב פ סקינר מעבר לחרות ולכבוד.
תיאור שמצאתי בגוגל:
מעבר לחרות ולכבוד מאת פרדריק סקינר האדם, עצמיותו, ייחודו של היחיד, נשמתו, כוח היצירה שלו-כבודו העצמי-כל אלה מונחים על הכף מול כוח התיעוש, החומרנות, הקאפיטאליזם, הרודנות הקולקטיבית-בניתוח מבריק של אחד הפסיכולוגים המשפיעים ביותר בחיינו-סקינר, 'בהייביוריזם'. ראה עוד אריך פרום-החברה השפויה מהפכת התקווה-אריך פרום ספר מדעי החברה
למען הגילוי הנאות לאחר שהוצאתי את ספרי לאור, התייעצתי עם ידידי שהוא גם פסיכולוג, כיצד הוא מתייחס להיבטים הפסיכולוגיים המצויים בספרי. בזמן ששוחחנו הוא המליץ לי על הספר מעבר לחרות ולכבוד ומיד רשמתי לי את שם הספר. בחיפושי אחר הספר (שבלתי אפשרי לרכוש אותו חדש) מצאתי שלמעט התייחסות כללית על הנושאים שסקינר מתאר בספרו, לא מצאתי חוות דעת רצינית על הספר.
ועכשיו לעניינינו – המכשלה הראשונה שמצאתי אחרי עשרה עמודי קריאה, הייתה התרגום שאף מבלי לקרוא את המקור (באנגלית כמדומני), נראה שהתרגום לעברית לא נערך כראוי, מה שמקשה מאוד על הקריאה.
לחובבי תאוריות הקונספירציה שבינינו אני ממליץ לקרוא את הספר הזה ולשאול שאלה אחת פשוטה – מה כוחות השלטון והצנזורה ביקשו להעלים מידיעתנו? מפני שהבולט ביותר בספר הוא המבנה המדעי החד, שלא בוחל באמירת האמת, גם אם איננה נעימה לאוזן וגם אם כוחות שלטוניים, כלכליים, תרבותיים, ינועו בכורסתם באי נוחות לשמע הדברים, המנתחים עוולות חברתיות, אבל סקינר השכיל להעביר את הנתונים המדעיים בכפפות של משי, מבלי שנרגיש שמדובר במחקר אקדמאי ומבלי שנזדעזע מהזעקה הביקורתית הנגזרת מדיוק הניתוח.
הפרק הראשון בספר 'הטכנולוגיה של ההתנהגות' מתאר תופעות שונות, המתרחשות בעולם ובהתנהלות האנושית, בספרות ובאקדמיה ובכך הוא מציף חלק מהבעיות שהאנושות תידרש לפתרונן בעתיד. לפתרון הבעיות הללו ישנם שני רכיבים, אותם מתאר סקינר בדקדקנות יתרה האחד הוא הגורמים המשפיעים על האדם, מהפגישה עם חוויה ועד נכונותו לבצע מעשים. והשני הוא בהינתן ויודעים את מרכיבי התהליך, ניתן לתכנן את מהלכי העתיד באורח מדעי ולכן מציע סקינר לבחון באורח מדעי את מגמות העתיד, באופן שיטיבו גם עם החברה וגם עם האדם הפרטי ולתכנן מראש מהלכים שיממשו את המגמות השונות. לא נעלמת מעיניו העובדה שכל רעיון אינטלקטואלי יכול להשתבש לכיוונים שליליים או לכיוונים חיוביים, אולם לתפישתו כל תנועה חברתית יכולה להסתמך על אירועים אקראיים בלתי מתוכננים ולעומת זאת על תכנון מדעי מדויק שיביא את התוצאות המיוחלות. בכל מקרה להבנתו לאור הבעיות המבשרות את הכחדתה של הציביליזציה הנוכחית, עדיף להיעזר בתכנון מאשר לסמוך על השיטה האקראית, שעד כה איננה מוכיחה תועלת מרובה, לכן עדיף לאמץ את מה שמכונה בלשון הספר – טכנולוגיה של התנהגות. "תרבות" הוא מוסיף – "כמוה כמרחב הניסויי המשמש לחקירת ההתנהגות. הרי היא מערך של פיתוח נסיבות מחזקות, שיניעו את בני האדם לכיוון הרצוי" – שהוא בראש ובראשונה שימור התרבות מפני הכחדה טוטאלית.
בשאלת החרות מתאר סקינר סוג של מערכות יחסים בין השולט ובין הנשלט, הגירויים, הסיבות והתגובות אלה לאלה והתוצאות הנגזרות ממערכת היחסים הזו. בהמשך הוא סוקר ניסיונות של הוגים לתאר מה היא חרות, מה משמעותה לגבי מצבם הקיומי של בני האדם ואלו שיטות מדעיות יכולות להעניק חיזוקים חיוביים ובכך לסייע להתפתחות האנושית.
ביקורתו של סקינר על ספרות החרות והכבוד, מתחילה בספרו המונומנטלי של ז'אן ז'ק רוסו "אמיל – או על החינוך" ספר שיצא לאור בשנת 1762 ובו – 814 עמודים, שקראתי את כולם ואני חייב לציין שאני מסכים לגמרי עם ביקורתו ועם ההקשר הענייני לדברים שכתב לפני כן על ספרות החרות והכבוד, הטוענת בעניין העבדות, שמוטב לעבד להיות מודע לאומללותו, אך לעומת הגישה הזו טוען סקינר, שיש סכנה בדבר, מפני שמודעות זו מעוררת דחייה ואז עלול העבד למרוד. (מה שאולי סופרי החרות והכבוד מכוונים אליו. ט. ר) וכאן בא הציטוט מרוסו "הנח לילד להאמין, כי הוא, הוא השולט תמיד, אף על פי שלמעשה אתה (המורה) הוא השולט. אין הכנעה כה מושלמת כאותה הכנעה המתוארת כחרות, יען כי בדרך זו כולא אתה את הרצון גופו. התינוק המסכן שאינו יודע דבר... האם אינו נתון כל כולו בידיך לשבט או לחסד? האם לא תוכל לארגן כראות עיניך את כל הסובב אותו?..." ומכאן ממשיך רוסו לשליטה מוחלטת אפילו על מחשבותיו של אמיל בן טיפוחיו. על כך מגיב סקינר "רשאי היה רוסו לנקוט קו זה משום שרחש אמון בלתי מוגבל והאמין ללא סייג בטובם ובחסדם של המורים... רק אישים מועטים מאוד בדברי ימי המאבק לחרות ולכבוד היו שותפים לאמון זה ולשאננות של רוסו, אדרבא, רובם נקטו בעמדה הקיצונית שכל שלטון רע הנהו...לכן יש להמנע ממנו בכל מקרה."
בהתאמה לפסילת הצורך בשלטון מארגן העדיפה ספרות החרות והכבוד להצטמצם באדם האוטונומי, כאילו חרותו האישית, הרגשתו הפנימית ומהלכי נפשו הם אלה שמקנים לו תחושה של משמעות, ובהינתן ומצב כל בני האדם יזכו בזכות הזאת, יתנהל העולם בכל טוב, בחסד וברחמים ולא תבוא הזוועה על הארץ. אולם הכשל המרכזי בהגות הזו, הוא שאין בטבע מצב של עצמאות מוחלטת, אפילו לא לנזיר המבודד בהרי ההימלאיה, מפני שהדינמיקה של המציאות ונסיבות החיים המקיפות את כולנו, משפיעות על נפשנו ומניעות אותנו לפעולה, לא פחות מהתובנות ומההרגשות הפנימיות שלנו.
למרות אמונתו של סקינר באיכותם של מהלכים מדעיים מבוקרים, לאורך כל הספר לעניות דעתי הוא לא פונה אך ורק למוסדות השילטון, למוסדות החינוך ולמוסדות האקדמאיים, אלא פנייתו בראש ובראשונה אלינו, אל הקהל הרחב, מפני שכבעלי חרות הנגזרת מנסיבות החיים, יש לנו זכות לדעת מה משפיע עלינו וכיצד להתמודד עם הרעות החולות המקיפות אותנו. לא חקרתי כיצד התקבל הספר התקבל הזה בארצות הברית, אבל בישראל למיטב ידיעתי מוזכר הספר בתדירות גבוהה במכונים למדעי הרוח וההתנהגות, לעומת זאת נמנעת תפוצתו בקהל הרחב, לדעתי בזכות כשלי התרגום המקשים מאוד על הקריאה וחבל, לדעתי זה ספר מצוין וחשוב מאוד שתפוצתו תהיה זמינה לקהל הרחב, כדי שנדע כולנו קצת יותר על הסביבה שבה אנו חיים. חבל מאוד שבהוצאות הספרים לא הבחינו בתרומה התרבותית הגדולה, שיכולה לצמוח מספר כזה, ואנשיה לא בחרו לתרגמו מחדש בנוסח עברי מתוקן, למען ציבור הקוראים בארץ. ומעבר לכך לדעתי גם מבחינה כלכלית תהיה להוצאה שתעשה זאת, תרומה גדולה לא פחות מהפקתם של "מנוס מחופש" של אריך פרום ומ"האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל, המשקפים סוגה מיוחדת של ספרי הגות, שגם "מעבר לחרות ולכבוד", נמנה על הסוגה הזו.”