על רקע התמורות החברתיות והרוחניות בחברה הקיבוצית של ימינו, נבדקות כאן המטרות החינוכיות, כפי שעוצבו על ידי מחנכי הנוער הקיבוצי.התיאוריה החינוכית של ``החינוך המשותף`` בגיל הנעורים מוצגת כאן בהתפתחותה, על מרכיביה החברתיים, הרעיוניים והפסיכולוגיים - תוך עימות עם דעתם של חניכי ``יב``` במוסדות החינוך של הקיבוץ הארצי.במרכז הדיון עומדות בעיות כגון: ``הקבוצה החינוכית`` והתפתחות הפרט בתוכה, היחס להשקפות היסוד של התנועה, דעותיהם של החניכים על ``חברות`` ויחסי מין, מעמדה של הבת והערכת גורמי החינוך השונים - המשפחה, המחנכים והסביבה הקיבוצית.בסוגיות אלה נעשה הנסיון להגיע למסקנות חינוכיות ההולמות את תקופתנו ואת הנחות היסוד של החברה הקיבוצית.