ישעיהו ליבוביץ ועמנואל לוינס הם שניים מגדולי ההוגים היהודיים במחצית השנייה של המאה העשרים: ספרו של טל זסלר מבקש להציע קשרים מפתיעים ביניהם. ראשיתם של קשרים אלו בדמיון ביוגרפי המעניין בין ליבוביץ ולוינס, אשר גדלו במעוזים של התנגדות לרוח החסידית, בליטא ובלטביה. שניהן עקרו בצעירותם למערב היבשת על מנת לרכוש השכלה אוניברסיטאית; שניהם פתחו את מסעם הפילוסופי בסדרת מסות חשובות על זהות יהודית בשנות ה-30.ספר זה עומד על המשותף להוגים אלה בכל הנוגע ליחס הניטש בין התיאולוגי לפוליטי, כמו גם שלילתם הגורפת את המשיחיות הפוליטית והפילוסופיות של ההיסטוריה למיניהן. חלקו הראשון של הספר עומד על האופן שבו ביקר לוינס את הטוטליטריזם האירופי, לצד הביקורת הנחרצת של ליבוביץ את האופן שבו פירשו תלמידי הרב קוק את הדיאלקטיקה התיאוסופית שלו. פרק נוסף עוסק ביחסם של השניים לציונות המדינית ולמוראות השואה. לוינס ביקש לראות בלאומיות היהודית מפעל בעל נופך אוניברסלי, ואילו ליבוביץ פילל בצעירותו למדינה ציונית שתחולל תמורה מהפכנית בעולמה של ההלכה, אך נטש עמדה זו כבר בשנות ה-50.המסע בעקבות הגותם של ליבוביץ ולוינס הנו מסע המציע נקודות השקה בין השניים ובה בעת התבוננות בכמה מהבעיות הגדולות הרובצות לפתחו של היהודי המודרני: שאלת האמונה, היחס בין מדינת ישראל למוראות השואה, בין ישראל ליהדות העולם, בין יהדות לאוניברסליות, בין דת למוסר, בין דת לקדמה, כמו גם בין המשכיות לשינוי בעקבות תמורות הזמן. הגותם של ליבוביץ ולוינס מהווה אשנב וצוהר נוסף שדרכם ניתן להתבונן בסוגיות אלה, שחלקן מלוות את האדם היהודי כבר למעלה ממאתיים שנה, משחר המודרנה.טל זסלר הוא דוקטור לפילוסופיה פוליטית. בין ספריו: "לוינס וקאמי: הומניזם למאה ה-21" (באנגלית - הוצאת קונטיניום, 2008); "פריס וירושלים: פואטיקה תיאוסופית וביקורת תרבות" (נמרוד, 2007). בימים אלו הוא משתלם בלימודי רבנות בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק.