ביום הולדתו הארבעים ושניים, כשהוא מבוסס ולכאורה בלתי ניתן לשינוי, מגלה אנתוני בוויס כי כל חייו היו סידרה של מעשים סתמיים, התחמקויות מאחריות, רדיפה אחרי הנאות קלות-השגה והימנעות ממוערבות רגשית כלשהי - וכל זאת למען תפיסה ערטילאית ומטושטשת של חופש אישי.
בעוד הוא מנהל פרשת אהבים עם הלן, אשת רעו לשעבר, הוא נתקל בחבילת תצלומים ישנים, שבאמצעותם הוא עורך מסע אל העבר, אל תקופות שונות בתולדותיו ואל אנשים שמילאו בחייו תפקידים בעלי משמעות - אמו, חבר שהתאבד, אהובתו, מורתו הראשונה ואחרים.
תוך שיוט בזמן, קדימה ואחורנית, נפרשות ארבע תקופות עיקריות בחייו: ימי בית-הספר בראשית המאה זמןקצר לאחר מות אמו;
גיל ההתבגרות באוקספורד ערב מלחמת העולם הראשונה;
לונדון בשלהי שנות העשרים, כאשר הסעירו את הרוחות תורות מארקס, פרויד ואיינשטיין ולבסוף, בין השנים 1933 ו-1935, כשאנתוני מגיע אל סף משבר ומבקש לעצמו חיים אחרים.
הרומן, המעמיד גלריה עשירה של דמויות האופייניות לתקופה, מהן מצויירות בקולמוס סאטירי ומהן נוגעות ללב, מציב במרכזו את האדם המלא ספקות, ספקן בעידן המדע, את הפילוסוף המנוכר, שאינו רואה את הדברים שלכל הסובבים אותו הם מובנים מאליהם.
שם הספר לקוח מתאורו של המשורר האנגלי ג'ון מילטון את שמשון בעזה.