טעון רגשי-אשמה, כעוס, כפייתי, עוקצני - כך חוזר נתן צוקרמן ברומן השלישי בטריולוגיה של פיליפ רות ("סופר הצללים", "צוקרמן בלי כבלים" - שניהם בהוצאת זמורה ביתן). בספר זה, ספוג הומור וצורב ביושרו האינטלקטואלי, קשה לפיליפ רות להתכחש לדמיון האוטוביוגרפי שלו לנתן צוקרמן.
דווקא בשעה שפיליפ רות מצוי במיטבו מתפתל נתן צוקרמן בכאב מסתורי בחלק העליון של גופו, כאב שהרופאים אינם מצליחים לאבחן את מקורו וסיבותיו. אולם, להוסיף צרה על מכאוב צוקמן נעשה לבן ארבעים, ראשו מקריח במהירות והוא יאנו מצליח להתגבר על המעצורים המונעים ממנו להמשיך ולכתוב את יצירותיו. צוקרמן משוכנע שמקור כאביו פסיכולוגי. האם זה רגש האשמה הנובע מן הזעזוע שנגרם להוריו שאינם עוד עקב ספרו "צ'רנוסקי?" או האם זו תוצאה משנאתו הלוהטת למבקר הספרותי מילטון אפל, מי שהיה בשבילו, בעבר, "אורים ותומים", עד שמחץ בזעם את צוקרמן כיהודי מן הסוג הגרוע ביותר, המזהם את בני עמו. אפל מייצג בעיני צוקרמן את האינטליגנציה היהודית שקטלה את יצירתו כוולגרית ואנטישמית. האירוניה חסרת הרחמים שבה מצליף צוקרמן במבקריו אינה מסתירה את תשוקתו של פיליפ רות להצדיק את עצמו מול האשמות דומות שהוטחו בו לאחר שיצא לאור ספרו "קובלנתו של פורטנוי".
צוקרמן נלחם בכאביו בעזרת פעילות מינית מוגברת, תרופות, סביאה וסימום עצמי. בספקנותו, בתחושת האשם המקננת בו, בחיפושיו אחרי המשמעות ובחששותיו הנצחיים, מגלם צוקרמן דמות אופיינית לדור זה.
"השיעור באנטומיה", כתבה הביקורת, "שייך לבציר הטוב של פיליפ רות, גם כאשר הוא מפריז או בוטה, לעולם אינו משעמם, תמיד הוא יוצר גירוי ובעיקר הוא יוצר דמות בלתי נשכחת".