תמונות מהמערכה השניה
המחזה "צדיק נעזב" מבוסס על מחזהו הרוסי של אלכסנדר סרגייביץ` גריבּוֹיֶדוֹב (1829-1795), "צער מתוך חוכמה" (הידוע גם כ"מרבה דעת מרבה מכאוב" או "חכם ורע לו" בעברית). עלילת המחזה הרוסי מתרחשת במוסקבה, בשנות העשרים של המאה התשע-עשרה. צַ`אצְקי, הגיבור הראשי, שב למוסקבה אחרי שלוש שנים שבהן טייל מחוץ לרוסיה, היישר לביתו של פָּאבֶל פָאמוּסוֹב, ידידו של אביו המנוח, שבבתו, סופיה, הוא מאוהב. אלא שבמהלך שלוש השנים שבהן נעדר שכחה אותו סופיה והתאהבה במלצ`לין, מזכירו של אביה, בחור שתקן וחסר פרוטה. פאמוסוב, מצִדו, מייעד לבתו חתן אחר, איש צבא בשם סקאלוזוב (המתואר באופן מגוחך - נועזוּת שאין כמותה בתקופתו של גריבוידוב). במהלך היום שבו מתרחש המחזה, מנסה צ`אצקי לשוב ולזכות באהבתה של סופיה, ומסרב לראות את הסימנים הברורים המעידים שכבר אינה אוהבת אותו. במהלך נשף בבית פאמוסוב המתקיים בערב, עוקץ צ`אצקי את מלצ`לין. סופיה, כנקמה, מפיצה בין האורחים שמועה שצ`אצקי יצא מדעתו. האורחים כולם מאמינים לשמועה בשמחה. צ`אצקי מוקא מתוכם כמצורע, וסופו שהוא עוזב את מוסקבה שלא על מנת לשוב.
גריבוידוב, כמו פושקין, מת מוות אלים בגיל צעיר (בעת התנפלות אספסוף על שגרירות רוסיה בטהרן, שם שימש שגריר), אך בניגוד לו, נותר אלמוני מחוץ לרוסיה, והותיר אחריו רק מחזה אחד שלם (בנוסף לכתבי נעורים). המחזה הפך מרכזי ביותר בתרבות הרוסית, ושורותיו היו לציטוטים מוּכרים המשמשים בלשון היום-יום. מראש ברור שלא ניתן לתרגם את המחזה, בגלל שפע ההקשרים, הביטויים האידיומטיים ואמרות הכנף. לעומת זאת, התמה - מתח בין-דורי בין הדור הישן, הנאמן לשלטון ולערכים הישנים, לבין הדור הצעיר, המרדן והספקן - היא כמובן תמה קומית בת-בלי-זמן, ומתבקש היה לשמור אותה בגרסה העברית.
במחזה הרוסי, המתח הוא בין פאמוסוב ובני דורו הקשישים, הנאמנים לחצר ולשלטון הצארי, לבין צ`אצקי, החותר לחופש ובז לצביעות ולהתרפסות של הדור הקשיש. ברקע נמצאים, כמובן, הדקאבריסטים הרוסים וההתקוממות של 1825, אף שאינם נזכרים בשמם (המחזה נאסר להצגה על ידי הצנזורה והוצג, בקיצוצים, רק לאחר מות המחבר). ובגרסה העברית? כב"מקום אחר ועיר זרה", אני נהנית מן המשחק בייצוגים של התרבות הישראלית, שכשלעצמם הפכו שגורים, כמעין קלסיוּת-זוטא שלנו. ובכן, המתח, נאמר, הוא כך: בין דור המדינה, הנאמן לערכי ה"ציונות" ומאמין בלי סייגים בצדקת דרכו, לבין הדור הצעיר, המורד בערכים אלה.
כמו המחזה הרוסי, גם "צדיק נעזב" מתרחש במרוצת יום אחד, ערב יום העצמאות החמישים של ישראל. הקטע שלהלן מהווה כשלושה רבעים מהמערכה השנייה. הגיבור, עומר, שב משהות ארוכה במרכז אסיה, ספק טיול של אחרי צבא ספק בריחה והתבודדות, ומתייצב אצל חבריו של אביו המנוח, גיורא וחביבה, שהבטיחו לאביו לפני מותו שישגיחו על בנו. עומר מתעניין בבתם של גיורא וחביבה, כנרת, אך הם עצמם היו שמחים לראותה משודכת לגורי הר-סיני, איש מחשבים ויזם היי-טק. פרט לדמויות שנזכרו מופיעה גם גלינה, העוזרת ("הרוסייה") של גיורא וחביבה, וריאציה על דמות המשרתת שבמקור הרוסי.
עצם העברת יצירה משפה לשפה הוא מעשה רוסי מאוד. רוב היוצרים הרוסים תירגמו, עיבדו וכתבו "בעקבות" יוצרים בשפות זרות, והגבול בין השלושה הוא לעתים קרובות מטושטש. לדעת רבים, שואב "צער מתוך חוכמה" את השראתו מ"המיזנתרופ" של מולייר (ההשפעה הצרפתית אופיינית, כמובן, לספרות הרוסית של המאה התשע-עשרה).
המחזה שונה מן הרומן-בחרוזים "מקום אחר ועיר זרה", שתבניתו המשקלית היתה זהה לזו של "יבגני אונייגין" לפושקין, אך עלילתו היתה אינטרפרטציה חופשית למדי של עלילת הרומן. כמובן, אני שומרת על המשקל (יאמב באורך שורות ובמבנה סטנזה חופשי, אך בהקפדה על שזירה לסירוגין של חרוז נקבי וזכרי), אולם הפעם היחס בין העלילות הדוק ביותר - את גריבוידוב, סוף סוף, טרם תירגמו לעברית: כאן אני במקצת גם בתפקידו של שלונסקי.
עם זאת, ההעברה לעברית הצריכה מעבר לסולם מוזיקלי שונה. המחזה של גריבוידוב מתרחש בעולם הסלוֹנים של המאה התשע-עשרה - עולם של שנינויות המוחלפות בנשפיות ושורות אלגנטיות הנכתבות באלבומי נערות - כל כולו פואטיות ואלגנטיות מילולית (דוברי אנגלית משווים אותו לעתים קרובות לאוסקר ויילד - אך בעוד השנינות של ויילד היא בעיקר תוכנית, אצל גריבוידוב היא מזוּוגת עם אלגנטיות צורנית נדירה). לעומת זאת, עולמו של "צדיק נעזב" הוא עולם של ישירות, חִספוס וסתם גסות בריאה של ישראל של סוף המאה העשרים. פואטיות בנוסח גריבוידוב תיראה זרה לעולם הזה. עם זאת, מצאתי שגסות הרוח הזאת יכולה להיות פואטית בדרך משלה, ואפילו, לעתים, אלגנטית.
השתדלתי לשמור לא רק את רכיבי העלילה, אלא גם חלק מאמרות הכנף, ובייחוד את המונולוגים השזורים לאורך המחזה. בקטע הנתון ישנם שלושה מונולוגים כאלה: המונולוג הפותח של חביבה, המונולוג שבו היא משבחת את דור הוריה ואת דורה שלה, ומונולוג התשובה של עומר. לכולם מקבילות במערכה השנייה של המחזה הרוסי.
=================
(גיורא מול הראי בחדר המבוא, מתלבש, מתקשה לקשור עניבה. לידו חביבה. גלינה מנקה.)
1
(חביבה, גיורא, גלינה)
חביבה
גִּיוֹרָא! אֶצְלְךָ זֶה עִקָּרוֹן,
בְּאַזְכָּרוֹת - תָּמִיד הָאַחֲרוֹן?
תִּרְאֶה מָה הַשָּׁעָה - אִחַרְנוּ!
לֵךְ תְּסַפֵּר אַחֲרֵי זֶה, שֶׁזָּכַרְנוּ.
מַכַּת מִצְרַיִם, יוֹם הַזִּכָּרוֹן.
(מוציאה רשימה)
בְּעֶשֶׂר, אָח שֶׁל דֻּבִּי, אַהֲרֹן.
מִי עוֹד זוֹכֵר אֶת אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה!
הָאַזְכָּרוֹת - רֵיקוֹת לְדֵרָאוֹן.
מָה לַעֲשׂוֹת, שֶׁלֹּא כֻּלָּם כָּמוֹנוּ.
(מציצה ברשימה)
מִיַּד אַחַר כָּךְ חַיִּימְקֶה עֶבְרוֹן.
בַּחֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ הָלַךְ בַּמִּתְלֶה.
וְעַד הַיוֹם דְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת הַגָּרוֹן,
אֵיךְ הִתְיַפְּחָה אִמּוֹ עַל הָאָרוֹן,
שֶאִם יָדְעָה, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרְחוּ מֵהִיטְלֶר!
כּוֹאֵב הַלֵּב עַל עָפְרָה וְיָרוֹן.
(מציצה ברשימה)
קִרְיַת שָׁאוּל, בִּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וָרֶבַע.
אֲבִיגְדוֹר הַשָּׁמֵן, שִׁשִּׁים וָשֶׁבַע.
אַתָּה עָזַרְתָּ בַּקַּדִּישׁ לְרוֹן,
אֲנִי וְרוּת תָּמַכְנוּ בְּבַת-שֶׁבַע.
הַחֶבְרֶ`ה - בְּאֶקְסְטָזַת שִׁכָּרוֹן.
אֲנִי כְּבָר אַז הִתְרַעְתִּי: עִוָּרוֹן!
אֻכְלוּסִיָּה עוֹיֶנֶת שָׁם יוֹשֶׁבֶת,
וּמִי צָרִיךְ אֶת עַזָּה וְחֶבְרוֹן?
אֵיךְ הִסְתַּכְּלוּ עָלַי כְּמוֹ עַל אוֹיֶבֶת!
(גיורא מוותר על העניבה, מגיש לחביבה. חביבה מציצה ברשימה)
בִּשְׁתַּיִם, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, דּוֹרוֹן,
הַבֵּינוֹנִי שֶׁל רוֹחָלֶה וְבִּינִי.
יָפֶה - לָמוּת. וְכַמָּה כִּשָּׁרוֹן -
לְאָמָּנוּת, לְמוּזִיקָה, לְתֵאַטְרוֹן...
זְוָעָה, הַתֹּפֶת בַּחַוָּה הַסִּינִית.
וּבְשָׁלֹש, תּוֹדָה לָאֵל, הָאַחֲרוֹן,
נִמְרוֹד שֶׁל שׁוֹשׁ וְדוֹבָ`לֶה בַּר-אוֹן.
נוֹרָא, מַמָּשׁ סִפּוּר מְזַעֲזֵעַ:
בְּנֵס יָצָא בְּלִי פֶּגַע מִלְּבָנוֹן,
מִהֵר לְאַזְכָּרָה, נָסַע בְּגֵהָה...
אַח, אֵיזֶה מָוֶת, אֵיזֶה כִּשָּׁרוֹן -
בִּתְאוּנַת דְּרָכִים, בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן!
2
(עומר, חביבה, גיורא, גלינה)
גיורא
אוֹ! אַתָּה כָּאן!
עומר
סְלִיחָה, אֲנִי מַפְרִיעַ?
חביבה
אֲנַחְנוּ מְאַחֲרִים לְאַזְכָּרָה.
עומר
רַק מַשֶּׁהוּ קָטָן, מִבּוּכָרָה.
זֶה בִּשְׁבִילְכֶם, שַׁבְּרִיָּה. (מגיש לגיורא)
חביבה
הִגְזַמְתָּ!
גיורא
(בוחן את השברייה)
שְׁמַע - זֶה מַשֶּׁהוּ עוֹלָמִי!
עומר
קוֹרֶה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִקְנוֹת מַזְכֶּרֶת.
עָצוּב, כְּשֶׁאֵין לְמִי.
(פאוזה, גיורא טופח על שכמו)
אַגַּב, מָה שְׁלוֹם כִּנֶּרֶת?
חביבה
מָה זֹאת אוֹמֶרֶת? מָה הַשְּׁאֵלָה?
עומר
סְתָם... כְּשֶׁיָּצְאָה הַבֹּקֶר מֵהַחֶדֶר -
הִרְגִישָׁה רַע? אוּלַי חוֹלָה?
חביבה
תּוֹדָה רַבָּה. הַכֹּל בְּסֵדֶר.
עומר
לֹא יֵאָמֵן, אֵיךְ תּוֹךְ שָׁלֹש שָׁנִים גָּדְלָה!
חביבה
אֶת זֶה מִזְּמַן כְּבָר לֹא שָׁמַעְנוּ.
זֶה רֶמֶז, מָה? עוֹד לֹא הֵבַנּוּ.
"יָפְתָה", "גָּדְלָה", "לֹא יִתָּכֵן" -
תַּגִּיד כְּבָר דּוּגְרִי: מוֹצֵאת חֵן?
עומר
נַנִּיחַ...
חביבה
זֶה רְצִינִי? חוֹשֵׁב עַל חֲתֻנָּה?
עומר
וְלָמָּה לָךְ לָדַעַת?
חביבה
פְּרָט זָנִיחַ.
עֻבְדָּה אָחַת קְטַנָּה.
אֲנִי, חַבּוּבּ, הָאִמָּא שֶׁל כִּנֶּרֶת!
עומר
וְלוּ שָׁאַלְתִּי, מָה הָיִית אוֹמֶרֶת?
חביבה
רֵאשִׁית,לֹא לְבַזְבֵּז נַחֲלַת אָבוֹת,
וִירֻשַּׁת הוֹרִים כְּהֶרֶף עַיִן.
וְהֶחָשׁוּב מִכֹּל - לֵךְ לַעֲבֹד!
עומר (לעצמו)
לֵךְ לַעֲבֹד - וַעֲבוֹדָה מִנַּיִן? (בקול רם)
אִם כְּבָר עָלָה פֹּה הַנּוֹשֵׂא...
גִּיּוֹרָא, בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, לְמַעֲשֶׂה... (לוקח אותו מעט הצידה)
גיורא
דַּבֵּר אֵלַי, בָּחוּר. אֲנִי שׁוֹמֵעַ.
עומר
תַּגִּיד, אִם בְּמִקְרֶה אַתָּה יוֹדֵעַ...
(פאוזה קצרה)
חָזַרְתִּי בְּלִי פְּרוּטָה. צָרִיךְ מִשְׂרָה.
חביבה
(מתרחקת מהדלת)
זֶה לֹא סוֹבֵל דִּחוּי? יֵשׁ אַזְכָּרָה!
גיורא
תָּבוֹא אֵלַי מָחָר, אוֹ מָחֳרָתַיִם (טופח על כתפו של עומר)
נִמְצָא כְּמוֹ כְּלוּם. בָּחוּר כָּזֶה מֻכְשָׁר!
חביבה
(מתקרבת שוב)
וְאִם תֻּרְשֶׁה לִי הֶעָרָה אוֹ שְׁתַּיִם,
זֶה דּוֹר שֶׁמְּחַפֵּשׂ מִשְׁרָה - יָשָׁר!
(מניחה יד על זרועו של עומר. בנועם ודידקטיות)
קַח אֶת אָבִיךָ ז"ל, אוֹ קַח אוֹתָנוּ.
קִבַּלְנוּ בַּקִּבּוּץ חִנּוּךְ סְפַּרְטָנִי:
עָבַדְנוּ בַּשָּׂדוֹת!
גיורא
הִנַּחְנוּ צִנּוֹרוֹת!
חביבה
מִי הִתְעַנְיֵן אָז בְּמִשְׂרוֹת, בְּמַשְׂכּוֹרוֹת!
גיורא
אָמְנָם נָכוֹן, עָשִׂינוּ לְבֵיתֵנוּ.
חביבה
(מתלהבת)
מִזֶּה עוֹד אַף אֶחָד לֹא נַעֲשָׂה עָשִׁיר.
אֲנַחְנוּ לַבָּנוֹת, אַחֲרֵי מוֹתֵנוּ,
חִנּוּךְ וְאִצְטַבַּת סְפָרִים נַשְׁאִיר.
(עומר מעביר את מבטו על פני החדר, הרהיטים, מסתכל בחביבה)
יֵשׁ עֲבוֹדָה! הָאָרֶץ מְשַׁוַּעַת!
בִּנְיָן, וְחַקְלָאוּת - גָּדֵל פֹּה דּוֹר עַצְלָן:
כְּבָר לֹא נָאֶה לָכֶם לִבְנוֹת, לָטַעַת.
פֹּה כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת קַבְּלָן! (לעומר)
בּוּשָׁה, מַמָּשׁ, כְּבָר בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ -
בָּחוּר צָעִיר, בָּרִיא... זֶה דּוֹר אֻמְלָל!
עומר
כְּשֶׁחֲזִירֵי הַהוֹן חָשִׁים לָבֹז שָׁלָל,
לָעֲבוֹדָה אֵין עֵרֶךְ.
מַעֲבִידִים אֶת הַחַלָּשׁ בַּפֶּרֶךְ,
עוֹשְׁקִים וּמְרַמִּים וּמְנַצְּלִים -
וּמִי עוֹבֵד? רַק הַזָּרִים וְהָעוֹלִים -
וּמָה הַפֶּלֶא? (לחביבה)
בִּנְיָן וְחַקְלָאוּת - תּוֹדָה רַבָּה.
גיורא
אַח, מָה זֶה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה...
חביבה
שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ! זוֹ הוֹצָאַת דִּבָּה!
עומר
תּוֹפְסִים, דּוֹרְסִים, חוֹטְפִים - וְהֶחָזָק לוֹקֵחַ.
חביבה
גָּמַרְתָּ, זֶה הַכֹּל?
גיורא
נוּ, דַּי לְהִתְוַכֵּחַ...
עומר
קוֹנִים בְּזוֹל, עוֹשִׂים מִבְּנֵי אָדָם סְחוֹרָה.
הַכֹּל רְכוּשׁ, הַכֹּל לִמְכִירָה!
גיורא
(מנסה להרגיע)
כָּאֵלֶּה דִּבּוּרִים הַיּוֹם בַּמּוֹדָה.
הוּא עוֹד יֵצֵא מִזֶּה, הוּא יִתְבַּגֵּר.
חביבה
אֵיפֹה לָמַדְתָּ כָּכָה לְדַבֵּר? בְּהֹדּוּ?
עומר
דּוֹרְסִים אֶת הַשָּׁכֵן, מִתְעַלְּלִים בַּגֵּר,
מַעֲבִירִים לְחוּ"ל את הֶצְבֵּרֵי הָעֹשֶׁר
וְהֶפְרֵשֵׁי הָעֹשֶׁק וְהַשֹּׁד
שֶׁל הַכְּסָפִים שֶׁהֻרְוְחוּ בְּיֹשֶׁר
בַּעֲבוֹדַת כַּפַּיִם...
חביבה
שֶׁקֶט, דַּי! מָה עוֹד! (מכסה את אוזניה בידיה)
עומר
(נרגע ונושם אויר)
גָּמַרְתִּי, זֶה הַכֹּל.
חביבה
(עדיין מכסה את אוזניה)
לֹא מוּכָנָה לִשְׁמֹעַ!
עומר
אֵין מָה. מִיָּד אֶתֵּן לָךְ מְנוּחָה.
גיורא
הַיּוֹם הַצְּעִירִים חוֹשְׁבִים כָּמוֹהוּ.
חביבה
תָּמִיד הָיָה לוֹ פֶּה גָּדוֹל.
(מופיע הר סיני, עומד בפתח, רק עומר מבחין בו)
עומר
סְלִיחָה...
חביבה
(ידיה עדיין על אזניה)
לֹא מַקְשִׁיבָה! בְּבַקָּשָׁה, תַּכְפִּישׁוּ!
עומר
סְלִיחָה, נִרְאֶה שֶׁבָּא אֲלֵיכֶם מִישֶׁהוּ.
חביבה
דַּבֵּר - אֲנִי אָטַמְתִּי אֶת אָזְנַי.
גיורא
(צועק)
חֲבִיבָה - גּוּרִי...
חביבה
לֹא שׁוֹמַעַת!
גיורא
(צועק חזק יותר)
הַר-סִינַי!
3
(גורי, חביבה, גיורא, עומר)
(חביבה מיטיבה את הופעתה, לוחשת משהו לגלינה)
גורי
(מגיש לחביבה פרחים)
זֶה בִּשְׁבִילֵךְ.
חביבה
(מריחה)
אוֹי, אוֹי, אֵיזֶה נִיחוֹחַ! (מגישה את הפרחים לגלינה, שיוצאת)
אַךְ, אֵיזֶה רֹאשׁ פַנְטַסְטִי, אֵיזֶה מוֹחַ -
הוּא לֹא שָׁכַח אֶת מוֹרָתוֹ הַוָּתִיקָה! (מלטפת את שערותיו)
נוּ, גּוּרִי, נְשִׁיקָה.
(מנשקת אותו. מעבירה יד על לחיו. גיורא, חביבה וגורי מתיישבים)
עומר
(לעצמו)
אֵיךְ הִיא שְׂמֵחָה אֵלָיו. וּמְנַשֶּׁקֶת! (בקול רם)
אַתֶּם מְאַחֲרִים לְאַזְכָּרָה, לֹא?
חביבה
(הצידה לעומר)
שֶׁקֶט!
טוֹבָה אִישִׁית, לִי: שֵׁב וּשְׁתֹק. מַסְכִּים?
גיורא
נוּ, גּוּרִי, אֵיךְ הָעֲסָקִים?
גורי
שֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ.
גִּיַּסְנוּ עַד כֹּה חֲמִשִּׁים מִילְיוֹן,
וְעוֹד עֶשְׂרִים - רַק הַשָּׁבוּעַ:
הָעֵסֶק מִתְגַּלְגֵּל, מֵהוֹן לְהוֹן.
(צוחק בקול רם. אחריו צוחק גיורא. אחריו חביבה. גלינה נכנסת עם מגש
ועליו כוסות שתייה. מגישה ליושבים)
חביבה
ָרִים כּוֹסִית לְנֹעַר לְתִפְאֶרֶת!
גיורא (מרים כוס)
לְהַי-טֶק. מַחְשְׁבִים. זֶה הֶעָתִיד! (טופח על שכמו של גורי)
גורי
לְחַיֵּיכֶם. (בביישנות) וּלְכִנֶּרֶת! (מרים כוס)
חביבה
אַח, כַּמָּה טוֹב לִרְאוֹת אוֹתְךָ, תַּלְמִיד!
אֲנִי אוֹתְךָ זוֹכֶרֶת - אוּף - פָּרוּעַ!
בַּלִּמּוּדִים, בֵּינֵינוּ, דֵּי גָּרוּעַ.
גורי
מָה לַעֲשׂוֹת, אֲנִי שׂוֹנֵא לַחֲרֹשׁ.
חביבה
אֲבָל כְּבָר אָז רָאִיתִי - אֵיזֶה רֹאשׁ!
רָצוּ לִזְרֹק אוֹתוֹ מִבֵּית הַסֵּפֶר!
אָמַרְתִּי: לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה.
הָפַכְתִּי עוֹלָמוֹת: תְּנוּ הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת -
וּמִי צָדַק?
גיורא
שִׁבְעִים מִילְיוֹן! אַח, יָה-בָּה-יֵה!
גורי
בְּבֵית הַסֵּפֶר הַשִּׁיטָה טוֹחֶנֶת מַיִם.
חוֹנְקִים מְקוֹרִיּוּת. הוֹרְסִים יָזְמָה.
לִי רַק בְּקֹשִׁי יֵשׁ בַּגְרוּת - אָז מָה?
עוֹבְדִים אֶצְלִי שְׁלוֹשִׁים אָקָדֵמָאִים!
חביבה
תִּסְלַח לִי, גּוּרִי, קַל מְאוֹד לִצְחֹק.
מֵרֹב "מְקוֹרִיּוּת" שָׁכַחְנוּ מָה זֶה חֹק:
תִּרְאֶה אֵיךְ הַשָּׂפָה עִלֶּגֶת, מִדַּרְדֶּרֶת,
אֲנִי חָלִילָה לֹא עָלֶיךָ מְדַבֶּרֶת,
לְאָן שֶׁלֹּא תִּפְנֶה - צָרוּת, בּוּרוּת.
אֵיפֹה הָיִינוּ בְּלִי תָּנָ"ךְ, לָשׁוֹן, סִפְרוּת!
גורי
לָזֶה אֲנִי מַסְכִּים. בְּלִי שׁוּם וִכּוּחַ.
כָּל הַכָּבוֹד לְמַדְּעֵי הָרוּחַ!
גיורא
רַק הַסִּפְרוּת הַיּוֹם, בִּמְחִילָה...
גורי
אַתָּה קוֹרֵא - וְלֹא מֵבִין מִלָּה!
חביבה
אוּיְשׁ, אַל תַּזְכִּיר לִי. זֻהֲמָה וָרֶפֶשׁ.
גיורא
אֵיךְ שֶׁכּוֹתְבִים הַיּוֹם זֶה גֹעַל נֶפֶשׁ.
חביבה
אַתָּה רוֹצֶה לִבְכּוֹת: אֵיזוֹ שָׂפָה!
גיורא
וְכָל אֶחָד נִהְיֶה סוֹפֵר.
חביבה
זוֹ מַגֵּפָה!
(לגיורא) שָׁמַעְתָּ כְּבָר עַל הַקָּטָן שֶׁל שֶׁפֶר?
כָּל מְשַׁרְבֵּט נִקְרָא הַיּוֹם אָמָּן.
גיורא
וְכָל אַנְאַלְפַבֵּית מוֹצִיא רוֹמָן!
גורי
לֹא לְחִנָּם נִקְרֵאנוּ "עַם הַסֵּפֶר" (צוחק בקול רם. אחריו גיורא).
חביבה
בּוּשָׁה לְאָן הִגַּעְנוּ. תַּת-רָמָה.
גיורא
אֲבָל בְּמַחְשְׁבִים - מַעֲצָמָה!
גורי (לאחר מחשבה קצרה)
יֵשׁ חֹמֶר אֱנוֹשִׁי לֹא רַע.
גיורא (מוריד טפיחת חיבה על גבו של גורי)
וְאֵיזֶה חֹמֶר!
עומר
לְדַעְתִּי...
חביבה (הצידה לעומר)
בִּקַּשְׁתִּי שֶׁקֶט, עֹמֶר!
גיורא
שֶׁכָּל אוֹיְבֵינוּ יִתְפַּקְּעוּ עַכְשָׁו.
לָהֵם יֵשׁ נֵפְט, וְלָנוּ יֵשׁ - זָהָב! (חובט בכוח חבטת חיבה בקרקפתו של גורי)
אַנְאַלְפַבֵּיתִים! רַק יוֹדְעִים לִקְדֹּחַ!
גורי
יֵשׁ לָהֶם נֵפְט, אָז לָמָּה לָהֶם מוֹחַ?
(צוחק. אחריו גיורא)
חביבה
כָּל הַכָּבוֹד לַמּוֹחַ. מָה עִם עֲרָכִים?
יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה, לֹא עָלֵינוּ, שֶׁבּוֹרְחִים!
רָצִים אַחֲרֵי הַכֶּסֶף, מַעֲרָבָה.
אֵיתָן שֶׁל שׁוֹשׁ וְדֹב, אוֹ עַמִּיחַי שֶׁל חַוָּה.
יוֹרְדִים! זוֹ הַמִּלָּה! לֹא גּוּרִי, כַּמּוּבָן.
גיורא
שְׁמוֹנִים מִילְיוֹן - הַכֹּל כָּחֹל-לָבָן!
חביבה
עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ.
גיורא
וְיוֹצֵא בְּרֶוַח! (טופח על גבו של גורי)
חביבה
הַנֹּעַר - תַּעֲנוּג. אֵין מָה לַחְסֹךְ בְּשֶׁבַח.
טוֹבִים כִּמְעַט כָּמוֹנוּ. לָמָּה לְקַטֵּר?
גיורא
כָּמוֹנוּ? בְּחַיַּיִךְ - הֵם טוֹבִים יוֹתֵר!
חביבה
סְלִיחָה?! סְלִיחָה - סְלִיחָה! לֹא אֲדַבֵּר עָלֵינוּ.
חֻנַּכְנוּ לִצְנִיעוּת. לֹא לְהַכְבִּיר מִלִּים.
אַךְ אֵיזוֹ הַשְׁוָאָה יֵשׁ לְהוֹרֵינוּ?!
לֹא אֲנָשִׁים, חַבִּיבִּי, נְפִילִים!
דּוֹר שֶׁהָלַךְ לָאָרֶץ הַנִּדַּחַת,
דּוֹר שֶׁהִשְׁאִיר הַכֹּל מֵאֲחוֹרָיו,
תְּמוּרַת בִּצּוֹת! תְּמוּרַת שָׁרָב!
תְּמוּרַת חַמְסִינִים וְקַדַּחַת!
אַבְּרָשָׁה, מָשָׁה - אֵילוּ אֲנָשִׁים!
אַנְיוּשָׁה, סוֹנְיָה, מוּסְיָה, פָּשָׁה, יָשָׁה,
יִשְׂרָאֵל, מַנְיָה, לוּבָּה, שָׂרָה, סָשָׁה!
חָצְבוּ חָצָץ וְסָלְלוּ כְּבִישִׁים.
לְרֶגַע לֹא חָלְמוּ לָסֶגֶת!
יִבְּשׁוּ בִּצּוֹת! הֵקִימוּ קִבּוּצִים!
חָרְשׁוּ תְּלָמִים! הִפְרִיחוּ שְׂדוֹת קוֹצִים!
הָפְכוּ שְׁמָמָה לְאֶרֶץ מְשַׂגְשֶׂגֶת!
וְאֵיזֶה דּוֹר שֶׁאַחֲרֵיהֵם צָמַח!
בַּהֲגָנָה, בַּמֶּשֶׁק, בַּפַּלְמָ"ח - (מונה, מתוך היזכרות)
אֲבִיגְדוֹר, אוּרִי, זוּבָּה, דָּן, גִּיּוֹרָא,
בָּרוּכִיק, יוֹסְקֶה, אוֹרָה, דְּבוֹרָה, דְּרוֹרָה,
אֶפְרַיִם, בּוּמָה, עֻזִּי, מִיכָאֵל,
גְּאֻלָּה, שׁוּלָה, רוּת, תָּמָר, יָעֵל,
נְתִיבָה, רִיבָה, זִיוָה וַאֲבִיבָה
וַאֲנִי, חֲבִיבָה.
וְגַם אֲנַחְנוּ, אַחֲרֵי צָבָא,
יָרַדְנוּ אֶל הַסְּפָר, כֻּלָּנוּ:
לַנֶּגֶב! לְלָכִישׁ! לָעֲרָבָה!
הֵקַמְנוּ קִבּוּצִים שֶׁלָּנוּ.
וּמִי חִכָּה לָנוּ? צָבוֹעַ וְתַנִּים!
וּבַלֵּילוֹת, חַבִּיבָּלָךְ, מִסְתַּנְּנִים.
וּכְשֶׁעָזַבְנוּ, מָה? קַדַּחַת!
עָשׂוּ טוֹבָה, מִוַּעֲדַת הַחֲבֵרִים:
בְּקֹשִׁי תַּחְתּוֹנִים נָתְנוּ לָקַחַת!
וְשׁוּם עֶזְרָה מֵהַהוֹרִים.
וְהִסְתַּדַּרְנוּ! לֹא חָזַרְנוּ לָאַסְפֶּסֶת.
בְּכִירִים כֻּלָּם, מִי בַּצָּבָא, בְּכַלְכָּלָה.
פּוּשְׁקָשׁ וְזֶבָּלֶה בַּכְּנֶסֶת,
וְבּוֹמְבָּה - שַׂר בַּמֶּמְשָׁלָה!
אֲנַחְנוּ הַנָּשִׁים הִצְנַעְנוּ לֶכֶת.
יִהְיֶה מִי שֶׁיֹּאמַר, נִשְׁאַרְנוּ מֵאָחוֹר. (מתלהטת)
וּמִי גִּדְּלוּ וְהֶעֱמִידוּ דּוֹר?!
קְחוּ לְדֻגְמָה אוֹתִי - מוֹרָה וּמְחַנֶּכֶת.
תַּחְתַּי עָבְרוּ כִּמְעַט שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת.
בָּנוֹת גִּדַּלְתִּי - לְתִפְאֶרֶת:
שָׁרוֹן, אַרְבֵּל, אוֹפִירָה וְכִנֶּרֶת,
וּכְבָר שָׁלשׁ מְסֻדָּרוֹת.
וְגַם הַתַּלְמִידִים הֵבִיאוּ נַחַת -
גִּדַּלְנוּ דּוֹר הֶמְשֵׁךְ, דּוֹר מְצֻיָּן!
יוֹזֵם, חַדְשָׁן -
גיורא
מֻכְשָׁר כְּמוֹ שֵׁד מִשַּׁחַת!
עומר
הַדּוֹר חָדָשׁ, וְכָל הַשְּׁאָר יָשָׁן.
כְּמוֹ הַהוֹרִים, סָמוּךְ אֶל הַצַּלַּחַת
לִתְפֹּס שְׁמוֹנִים מִילְיוֹן כָּחֹל-לָבָן.
שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ - דּוֹר לְדוֹר יַבִּיעַ אֹמֶר,
לִרְדֹּף מָמוֹן וּבֶצַע לֹא כַּחֹק.
חביבה (לעומר)
כָּל כָּךְ קָשֶׁה, חָמֵשׁ דַּקּוֹת לִשְׁתֹּק? (לגורי)
תַּכִּיר, בְּבַקָּשָׁה אֶת עֹמֶר.
בֶּן חֲבֵרִים. הָיָה קָצִין. טִיֵּל.
עַכְשָׁו חָזַר לָאָרֶץ. מִתְבַּטֵּל:
בַּעֲבוֹדָה הוּא לֹא רוֹאֶה תּוֹעֶלֶת,
בְּלִמּוּדִים הוּא לֹא מוֹצֵא עִנְיָן.
גיורא
חֲבָל, חֲבָל מְאוֹד. רֹאשׁ מְצֻיָּן.
חביבה
פָּשׁוּט בִּזְבּוּז, עִם נְתוּנִים כָּאֵלֶּה,
כּוֹאֵב הַלֵּב, אֵיךְ לֹא לְהִצְטַעֵר...
עומר
אוּלַי תִּצְטַעֲרִי עַל מִישֶׁהוּ אַחֵר? (מחקֶה את קולה של חביבה)
"אָדָם צָעִיר הוֹלֵךְ בְּחֹסֶר מַעַשׂ,
בְּלִי שׁוּם תַּכְלִית נוֹסֵעַ בָּעוֹלָם..."
גיורא
חַבִּיבִּי, תֵּרָגַע - עַל מָה הַכַּעַס?
חביבה
לֹא רַק אֲנִי אוֹמֶרֶת, זֶה כֻּלָּם.
עומר
כֻּלָּם?! מִי, מִי הֵם אַבִּירֵי הַטֹּהַר?
מִי אֵלֶה שֶׁשָּׂמִים עַצְמָם שׁוֹפְטִים?
נוֹשְׂאֵי הַדֶּגֶל, מְחַנְּכֵי הַנֹּעַר -
כֻּלָּם! נוּ, מִי הֵם כָּל אוֹתָם מוֹפְתִים?
כֻּלָּם! מִי, בָּרוֹנֵי הַסְּפֶּקוּלַצְיָה,
הַמַּמְתִּיקִים עִם גֶּנֶרָלִים סוֹד?
הַמִּתְפַּלְּשִׁים בְּכֶסֶף וְכָבוֹד?
שׁוֹדֵד הַקַּרְקַע, מְחַרְחֵר הַפַּרְצֶלָצְיָה?
אוֹ זֶה אֲשֶׁר מִהֵר לִתְפֹּס רְכוּשׁ,
מָצָא סִדּוּר יָעִיל וָנֹחַ -
נִכְנַס לְבַיִת - אֵיךְ אוֹמְרִים? - "נָטוּשׁ" -
אֲשֶׁר יוֹשְׁבָיו הִסְפִּיקוּ אַךְ לִבְרֹחַ?
אוּלַי מִינִיסְטֶר הַתַּרְבּוּת?
בְּרֹאשׁ הַמְּגִנִּים עַל שְׂדוֹת הַמֶּשֶׁק!
מִגַּב סוּסָה מַכֶּה בְּחֵשֶׁק
רוֹעִים בְּנֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּשׁוֹט וּבְנַבּוּט?
אוֹ שֶׁמָּא מַר מוּסָר וְטֹהַר נֶשֶׁק,
שֶׁבְּסִינַי, בַּחֲמִשִּׁים וָשֵׁשׁ,
כֵּיוָן שֶׁהִתְעַצֵּל לִטְרֹחַ
נָתַן פְּקֻדָּה, שְׁלוֹשִׁים שְׁבוּיִים לִרְצֹחַ -
וְחַיָּלָיו פָּתְחוּ בְּאֵשׁ?
עִם אֶצְבַּע מְרַטֶּטֶת עַל הַהֶדֶק
הֵם מַטִּיפִים לָנוּ מוּסָר וָצֶדֶק.
קוֹזָקִים נִמּוֹלִים עִם לֵב עָרֵל!
פִּירָטִים לְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל!
תּוֹפְסִים וְשׁוֹדְדִים מַלְקוֹחַ
אֶת כָּל תְּנוּבַת הָאָרֶץ וְהוֹנָהּ
וּבְפֶה מָלֵא מְמַהֲרִים לִצְרֹחַ:
"גֶּעוַאלְד! הָלְכָה לָנוּ הַמְּדִינָה!"
אִם אִישׁ צָעִיר, שֶׁעוֹד לֹא גַּס בַּסֵּבֶל,
צוֹעֵק בְּשֵׁם הָרָשׁ וְהַנִּגְזָל,
מִיָּד קָמִים עָלָיו: "שְׁטֻיּוֹת!" וְ"הֶבֶל!"
וְ"תִתְבַּיֵּשׁ!" וְ"אִם אָבִיךָ זַ"ל...
חביבה
(מתנפלת עליו)
אַתָּה חָכָם גָּדוֹל!
גיורא
(מפריד בינה לבין עומר)
דַּי. אַל תָּרִיבוּ.
חביבה
(בשקט לגיורא)
וְלָמָּה הוּא מֻכְרָח, מוּל הַר-סִינַי...
גיורא
(שם יד על כתפה)
נִסַּע לָאַזְכָּרָה, חֲבִיבָה.
חביבה
(עומדת לצאת ואז חוזרת לגלינה)
אִם בְּמִקְרֶה יָבוֹא הָעִתּוֹנַאי... (גלינה מהנהנת ויוצאת)
עומר
(בענין)
הָעִתּוֹנַאי?
גיורא (בביטול)
מֵהָעִתּוֹן פָּנוּ אֵלֵינוּ,
בִּקְּשוּ לָבוֹא בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת.
חביבה
(בהתרסה)
רְאוֹת שֶׁעוֹד נוֹתַר, גַּם בְּיָמֵינוּ,
מָקוֹם שֶׁבּוֹ לֶחָג יֵשׁ מַשְׁמָעוּת.
שֶׁלֹּא אָבַד כָּלִיל הַטַּעַם,
שֶׁיֵּשׁ עוֹד חוֹגְגִים כְּמוֹ פַּעַם,
עִם חֲבֵרִים, לְיַד הַמְּדוּרָה.
בְּבַקָּשָׁה - תִּקְרָא: (מוציאה גזר עיתון ומושיטה לעומר)
עומר
(קורא בקול רם)
"הַזְּמַן כְּמוֹ רָץ יוֹבֵל שָׁנִים אָחוֹרָה.
הַשְּׁעוֹנִים מְצַלְצְלִים תָּשָׁ"ח
בַּדֶּשֶׁא, עִם חֲבִיבָה וְגִיּוֹרָא.
אָמְנָם, הָרֹאש בֵּינְתַיִם שַׁח,
נָכוֹן, עָבוּ קְצָת הַמָּתְנַיִם,
כָּבְדוּ קִמְעָה גַּם הָאָזְנַיִם,
וְהַבְּרִיאוּת - כְּבָר לֹא מָה שֶׁהָיְתָה.
אַךְ כָּל הַשְּׁאָר - אָז כְּעַתָּה:
אוֹתוֹ הַצְּחוֹק, אוֹתָהּ בְּלוֹרִית, אוֹתוֹ הַמֶּרֶץ,
הַלֵּב עוֹד בֶּן עֶשְׂרִים, וְהַשִּׂמְחָה כַּדָּת.
אוֹתָם הָאֲנָשִׁים - זוֹ עוֹד אוֹתָהּ הָאָרֶץ!
קְרָא בְּמוּסַף שַׁבָּת."
(מחזיר לחביבה את גזיר העיתון. גיורא לוקח את חביבה בזרועה, מנופף
לעומר. יוצאים.)