כיצד התגברה המשפחה על הנתק בין ההורים המזדקנים, הילדים הממורמרים והנכדים הגדלים? זהו רק אחד המקרים המרתקים שמביאה הפסיכולוגית רחל זיו מחדר הטיפולים אל ספרה החדש, העוסק בדיאלוג הבין-דורי. בכוונון נכון, היא מאמינה, יוכלו בני הדורות השונים לנהל ביניהם דו-שיח שיעמיק את הקשר ביניהם. באמצעות טיפול מעמיק, כואב ואמיץ, הצליחה זיו לסייע לבני הזוג לפתור את התסבוכת, שהובילה לכאורה למבוי סתום, ולהגיע לשלווה יחסית ביחסים ביניהם וביחסים עם האמהות הדומיננטיות שלהם. בני דור הבנים, טוענת זיו, נמצאים בין הפטיש לסדן. מצד אחד הם הורים ומחויבותם הראשונית מופנית אל צאצאיהם. מצד אחר, הם בנים להורים זקנים הדורשים את מעורבותם ואת אחריותם, אחריות ההולכת וגוברת עם התדרדרות במצבם של ההורים ודאגה להורה לאחר מותו של בן זוגו. דור הביניים מעולם לא הפסיק את הדו-שיח עם הוריו. כל חייו הצאצא מנסה להתמודד עם המסרים והערכים של הוריו, לעתים כממשיך דרכם, לעתים כמתריס נגדם. דיאלוג זה, שתכליתו סגירת חשבונות ותיקוני מערכות, תופס חלק משמעותי מעולמם הרגשי של בני הדורות. הספר עוסק גם במערכת היחסים שבין סבים לנכדים, המאופיינת בנתינה ובקבלה ללא תנאי, שבה תרומת הסבאות לנכדיהם בעיקרה ערכית ורוחנית, ואילו הנכדים תורמים לסביהם את רוחם העכשווית, את הצעירות והחיוניות המפרה. בספר מובאים ציטוטים של מטופלים, ותיאורי מקרים מחדר הטיפולים, החושפים את הדיאלוג המרתק שנוצר בין המחברת לבין מטופליה, במטרה להגיע לדו-שיח חדש הכולל העצמה הדדית בין הדורות.