...חורף 1950. הקיבוץ כולו תחת מעטה כבד, לבן ? שלג. חורף קר. אנחנו, כולנו, מקופלים יפה ברחמים. הרויים. חם, שקט וחושך אצלנו. הבוהק והמסנוור לא חודר פנימה. גם את מצהלות האחים הבוגרים שעזבו את הרחם שנים אחדות לפנינו, ועכשיו משתשעים שם בחוץ, בשלג, אנחנו לא שומעים. סדרת עוברים המיועדים להיות תוך זמן קצר תינוקות בבית התינוקות, פעוטים בשישיות, קבוצת ילדים המתייצבת בשורה: לומדת, צעד-צעד, לקבל לפי צריכה, ולתת כפי יכולתה. אבל עכשיו, עדיין בתוך בועה פרטית משלנו. עדיין לא יושבים על סירים בצוותא, עדיין לא לועסים את אותו מזון בחדר-אוכל משותף, עדין לא פוחדים, כל אחד לעצמו, בלילות חשוכים בבית-ילדים. עדיין לא מכירים זה את זה. בועה שכזאת נחפש ולא נמצא בשנים הבאות. אף פחות מכך: פינה משלנו, רצון משלנו, מחשבה פרטית ? נתקשה למצוא... הספר בית ילדים הינו קולאז´ של תמונות וקרעי זכרונות. זהו תיעוד פיוטי, מעלה חיוך ומעורר געגועים לרגעים קטנים, התרגשויות, חרדות ואהבות מילדות בקיבוץ של שנות ה-50 ? ילדים של בית הילדים. המעצבת הגרפית ציפי בירק-ביזנסקי, בת קיבוץ כפר מסריק, כתבה, עיצבה והעניקה חיים לתמונות ולזכרונות, שהפכו לכדי חיבור שלם המתאר ילדות במציאות שחלפה, כבעולם שאיננו עוד במידה רבה זהו סיפורה של הקיבוץ, סיפורו של דור וסיפורה של הארץ בשנות הראשונות.