שבעה סיפורים אלה, מתאר דימיטריס חאג`יס את החיים בעיקר קרתנית בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ובשנות הכיבוש הגרמני, עולם מסורתי הולך ושוקע עקב שינויי התנאים הכלכליים והחברתיים. סיולאס הבורסקאי, אנדוניס ציאנגאלוס ופורגוס, שבתאי קבלי, הדודה אנגליקי, תיאודוראקיס הבלש ועוד הם גיבורים פתטיים וגם קורבנות של השינויים המתרחשים. רובם אינם מסוגלים לתפוס את מסרי השינוי ולהתאים את עצמם לעידן החדש, על כן הופכים לקורבנות שמרנותם. ואילו המעטים שנאבקים למען עולם טוב יותר נרמסים מכוח האינרציה של העולם הסובב. הדמויות בספר מתוארות בצורה ריאליסטית אבל מתוך חיבה, תוך הדגשת גאוותן וכבודן האנושי. העיר מרחפת ונוכחת כל הזמן במהלך העלילה. כך נכפית עלינו רוח קבוצה, תחושת כלל, חיים משותפים וגורל משותף. עיר שלמה קמה לתחייה, על כל מאפייניה וקווי ההיכר שלה, שכונותיה, בנייניה, רחובותיה, האגם שלה, הטיפוסים האנושיים שלה - הכל מתואר כתבליט, ותמיד במידותיו הטבעיות, על כל מאפייניו המיוחדים והבולטים. העיר, למרות ששמה אינו מוזכר אפילו פעם אחת, היא ללא ספק יאנינה, שבצפון מערב יוון. ספר זה הוא אחד מנכסי צאן הברזל של הספרות היוונית בתקופה הפוסט מלחמתית, ואחד מיצירות המופת של הספרות היוונית החדשה. דימיטריס חאג`יס נולד ביאנינה ב1913- ומת ב1981-.