בספר זה מתוארת המאה השבע-עשרה, מאה סוערת וזוהרת: תקופה של יאוש תהומי ושל אמונות גדולות, שנת ת"ח ות"ט והצפיה לגאולה; המהפכה באנגליה ותקוותיו המשיחיות של ר' מנשה בן ישראל; חצר הסולטן התורכי - ומלחמת לואי הי"ד. "מלך-השמש", בהולאנד. בספר זה מתוארים יהודים, נוצרים ומוחמדים בחיי יום יום ובשעות גורל, שעות הכרעה ועל רקע זה מתבלטות שתי דמויות מרכזיות וניגודיות: שבתי צבי קרוע, שסוע, ובעל כוח סוחף וגורף, המשכר עצמו ואחרים עמו. ולעומתו ברוך שפינוזה - לא כפי שרגילים לתארו כרגיל: זר וקר כפסגת שלגים וכולו מחשבה, אלא שפינוזה לוחם עם עצמו ועם הזולת; שפינוזה, המבקש בסער אשר מסביב ובתוכו את ההגה ואת עוגן-ההצלה - לא גאולה עיוורת, אלא גאולה מבפנים.