אודים מוצלים מאש, ילדים ששרדו אחד מעיר ושנים ממשפחה, נקבצים על ידי מחנכת שבכוח חזונו של הקיבוץ שלעתיד, מחזירה להם את ילדותם ואת יצר-החיים שבהם. המחברת, מורה ומחנכת, בעת כתיבת הספר, חברת הקיבוץ עמיר, עבדה בשנות המלחמה בבית-ילדים באוזבקיסטן. עם תום המלחמה נדדה עם ילדיה לוילנה ומכאן - להקמת בית-הילדים העצמאי של תנועת השומר הצעיר בסוסנוביץ ובלודביקובו. מפי חניכיה, מספרת היא מאשר עבר עליהם על אדמת הדמים וזה רק מעט מן המעט...