הספר בוחן את תולדות תנועת הנוער בית"ר בארץ-ישראל מראשית הופעת החברים הראשונים מריגה ב-1925 ועד שהבריטים אסרו על קיומה של התנועה באוגוסט 1947.
זהו ניסיון ללבן את דרכה ההיסטורית בשנות העשרים, השלושים והארבעים; עיצוב האידיאולוגיה של בית"ר; יחס חבריה למחולל התועה ולאיש המרכזי שהשפיע על דרכה - זאב ז'בוטינסקי; ומערכת היחסים שקיימה עם הענפים האחרים של הרביזיוניזם - המפלגה הפוליטית והארגון הצבאי הלאומי.
הספר מתאר את השינוי האידיאולוגי שעברה בית"ר, את ההתמודדות שלה עם ההתנגדות לקיומה בחוגים נרחבים ביישוב ואת מערכת יחסיה האמביוולנטיים עם האצ"ל. נבדקה שאלת יחסם של הבית"רים לאירועי מלחמת העולם השנייה והגיוס לצבא הבריטי, התנגדות השלטון הבריטי לקיומה, והתגובות לידיעות על השואה.
זאת,מבלי לטשטש את אופיה הפלורליסטי של התנועה והעמדות השונות של חבריה שתרמו לעיצוב דמותה