באמצע החיים עזב ארז קומרובסקי את מתחם שינקין ועבר לגור בגליל העליון. האיש שברא מחדש את הלחם, המציא את התל-אביביוּת ותרם רבות לנוף בתי הקפה העירוני בחר להחליף את האספרסו והקרואסון בקפה בהל ובירקות בטאבון, ואת ההמולה והצופרים בשירת השציפורים והעשבים. התמורות בחייו מוצאות הד בסיפורים המרוכזים בספר זה. בלשונו העדכנית, הציורית והחושנית הוא מצליח לגעת באדמה וברוח ולהעביר את החוויה הישראלית העירונית והכפרית, היהודית והערבית, החילונית והדתית.
קומרובסקי מבשל סיפורים כשם שהוא מתקין מאכלים – בעושר, בלהט, בנדיבות וברגישות. הוא רוקח מטעמים מהחומרים של החיים – ממפגשים עם אנשים, מהתבוננות בטבע, מעבודת כפיים ומאירועים משפחתיים. הומור ורצינות, חוכמה ושמחת חיים משמשים בערבוביה. העצב על מחלתה ומותה של אמו האהובה, שלה מוקדש הספר, נמהל בזיכרונות מתוקים שהותירה אחריה.
כל אחד מהסיפורים, המובאים בספר על-פי עונות השנה, מלווה במתכונים ברורים הקשורים בדרך זו או אחרת לחוויית הסיפור ומאפשרים לקוראים ליהנות הלכה למעשה מהמטבח הישראלי השורשי, הפשוט והמתוחכם, שהוציא לקומרובסקי את המוניטין המצוינים שלו.
"ארז קומרובסקי יוצר אוכל ומילים מאותו מקום בדיוק: הבטן הרגישה. בשפת האוכל שלו, שממנה התענגתי פעמים רבות, הוא יודע לחרוז פנינים, לשיר שירים ולחבר סיפורים שלעולם לא יחזרו על עצמם. כוח החיים שלו יתבל אותם תמיד בתבלין האהוב עליו מכולם: אהבת האדם!"
יונתן רושפלד
"יותר מאשר כל ספר בישול אחר, בספר הזה מבשל קומרובסקי מילים ורגשות שמריצים אותך למטבח למצוא את הזיכרונות הקולינאריים של אימא וסבתא ושל עצמך. ומתוך השורות המופלאות והמתכונים הנהדרים מקבל המטבח הישראלי את הזהות המדויקת שלו."
שרי אנסקי
"ארז קומרובסקי, שהוא ללא ספק ה'בן גוריון' של הלחם בארץ, מוכיח שוב בספר זה, כי המקור ליצירתו טמון באהבה ענקית לאנשים, לאדמה ולאוכל."
רפי כהן