יירגן האברמאס (נולד ב1929-) שימש בראשית דרכו כעוזר בכיר של אדורנו, מראשי ``אסכולת פרנקפורט``. את תרומתו המקורית להרחבתה ופיתוחה של ``אסכולת פרנקפורט`` החל לפרסם בהיותו מרצה לפילוסופיה בהיידלברג (1961-4). לפי עדותו זועזע ביותר ממשפטי נירנברג. משנת 1944 הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת פרנקפורט ולאחר מכן (1982-1971) ראש המכון על שם מאכס פלנק בתחום מדעי החברה. בחתירתו לחברה ``חופשית ותבונית``, האברמאס הוא מן המבקרים החריפים של הפוזיטיביזם והדטרמיניזם הכלכלי. הוא ממשיך את המסורת של ביקורת המארקסיזם מעמדות ההגות החברתית המודרנית. חיבר עשרות מאמרים וספרים בתחומים מדעיים רבים - ``האבסולוטי וההיסטוריה`` (1954), ``הסטודנט והפוליטיקה`` (1961), ``תיאוריה ופראקסיס`` (1962) ועוד. סיכום מכליל של תפיסתו מצוי בשני הכרכים של ``התיאוריה של העשייה הקומוניקטיבית`` (1981), בהם הוא מפתח את תורתו בדבר ההכרה האמיתית - זו שיכולה להתקיים במצב של תקשורת פתוחה לכול, בדו שיח חופשי ומתמיד, ועל כן היא בלתי נפרדת מן הבעיות הפוליטיות בחברה המודרנית. האברמאס הוא מהבולטים בדור השני של ``אסכולת פרנקפורט``. חיבוריו דנים בפילוסופיה החברתית של זמננו על כל שלוחותיה - מארקס, פיאז`ה, דירקהיים, גאדאמר, פרויד וקוהלברג. לקורא הישראלי מוגש בזה הקובץ הראשון מתוך מבחר מכתבי האברמאס. ממנו יוכל להקיש על פעולתו ועל הרגישות והתבונה שגילה בעיון בבעיית השואה, כפי שבאו לכלל ביטוי בדיון הידוע כ``מחלוקת ההיסטוריונים`` בגרמניה.