כרך זה, השני מתוך תולדות השירה העברית במאה השנים האחרונות, מוקדש ליצירות חיים נחמן ביאליק, ראש וראשון למשוררי התחייה. לפנינו מונוגרפיה שלמה ומעודכנת, שבמרכזה דמות גדולה, יחידה. מעמדו של ביאליק כמשורר הלאומי של העם היהודי - והמהפכה שחוללה שירתו - חייבו הקדשת כרך שלם, רב הקף, לפועלו הספרותי. הספר נכתב בזיקה למחקרים המרובים, שליוו את יצירת ביאליק כבר בשלביה המוקדמים. אולם אין הספר חותר לסיכום המחקר ודברי הפרשנות שנכתבו עד כה, אלא מציע דרך משלו. עיקרה של התפיסה הפואטית, שהנחתה את המחבר, הוא: אופיה החזיוני-התגלותי של שירה, שמאמציה נתונים ליציאה מן התחום אל הבלתי מוגדר במקום ובזמן, לתנועה מן העלילה אל החוויה, לחריגה מן הגלוי אל הנעלם, מן הניתן לחיקוי אל הנבצר מגעת. התפשטות ולא צמצום, נטייה להפלאה ולהשגבה, מאפיינות את עולמו הפיוטי והרוחני של בעל ``הלכה ואגדה``, מגילת האש`` ו``אגדת שלושה וארבעה``. אף שהשירה היא במרכז, הדעת נתונה גם לסיפור ולמסה, למפעלי הכינוס ולמכלול פועלו הציבורי של המשורר. כן נידונים שיריו ביידיש, ושירים גנוזים שלא ראו אור בחיי המשורר, כמו גם תרגומים, אגרות, שיחות ודברים שבעל פה. יצירת ביאליק, במלוא הסתעפותה, נבחנת לפי סדר של מוקדם מאוחר. דיוקנו של המשורר מתואר בתמורותיו, בלי לאבד את סימני זהותו הברורים. גישה מדעית קפדנית, לשון בהירה, והכללה שאינה מוותרת על הדגמה, חברו יחדיו כדי להענות לציפיותיו של קהל יעד נרחב ככל האפשר: חוקר, אוהב שירה, מורה ותלמיד. הכרה במקומה של שירת ביאליק במערכות החינוך, לרבות האוניברסיטאות, הדריכה את המחבר בהצגתם המפרשת והמפרטת של יצירות רבות. ``שירת התחייה: חיים נחמן ביאליק`` - חוליה נוספת, בתולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו, מאת הלל ברזל, חוקר מן הראשונים במעלה של הספרות העברית לדורותיה.