ש"י עגנון
119 ספרים
שמואל יוסף עגנון (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 - י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), המוכר גם בשם המקוצר ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.נולד בשם שמואל יוסף צ'צ'קס בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ. בשנת 1912 היגר לגרמניה למשך 12 שנה, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד לסוף ימיו.
הסיפור הראשון שפרסם בארץ ישראל, בשנת 1909, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שמו לעגנון. עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו וספריו היו לראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים שאותם לא פרסם בימות חייו. ספריו של עגנון, הן אלו שיצאו בחייו והן אלו שפורסמו לאחר מותו, תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון","תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה".
