תשעה מחזורי שירים ב`מחזורים`, ובהם כמעט כל השירים שכינס אבנר טריינין בספריו הקודמים, וכן צרור של שירים חדשים, שמקצתם נדפסו בכתבי עת, אך בכללם הם נאספים כאן בפעם הראשונה. חוץ מכמה שירים שהושמטו וכמה שינויים קלים, כל השירים שנדפסו בעבר מובאים כאן כמות שהם. שם הספר `מחזורים` מעיד על קבעון המחזוריות בשירת טריינין. קיבעון הבולט גם משמותיהם של כמה מספריו הקודמים. הקיום משול בעיני המשורר לתנודת מטוטלת, ההולכת ומתרסנת עד שהיא עומדת - תנודה שאפשר לתארה, כמו את תופעות הטבע האחרות, גם בלשון מדעית. ההתייחסות המדעית למציאות היא לטריינין - מדען במקצועו - הקוטב הנגדי להתייחסות הרגשית, ושני הקטבים, המדעי והרגשי, מתאחדים בתפיסתו לאחדות אחת של ניגודים, עם כל המתח המפרה שהיא מחוללת. ומאחר שהמציאות נתפסת בתודעתו כהוויה אבסורדית, הנוסחאות המתמטיות שמתארות אותה הן בעיניו `הנוסחאות המפולאות של האבסורד` לקוטב האובייקטיבי המדעי בשירה זו יש עוד תפקיד - להגן עליה מפני התרככות רגשית, שפסגתה היא הסנטימנטליות, ובכך לקיים את דבריו של המשורר ייטס: `כל מה שאישי נרקב מהר; יש לארוז אותו בקרח או במלח`. ואכן, שירתו של טריינין רוויה במלח - בים המלח, שבו עבד אביו שנים רבות. ובעין שעוצרת את מלח הדמעה, המשורר רואה גם את חיי הוריו בארץ הזאת, `ארץ לא אבות`. אבנר טריינין נולד בתל אביב בשנת 1928, ואת רוב שנותיו הוא עושה בירושלים. למד כימיה באוניברסיטה העברית ושימש בה פרופסור לכימיה פיסיקלית. על שירתו זכה, בין השאר, בפרס ירושלים על שם עגנון (1979), בפרס ברנר (1986) ובפרס ביאליק (1989).