סימן השאלה מרחף בעומקי הספר הזה כסוסון ים ענק וזוהר המשייט בעומקי האוקיינוס. אך יותר משהוא מטיל ספק חתרני בכל - הוא מעין ציר מאונקל שלוכדים בו תשובות. סימן השאלה הוא סימנה של תנועת המשמעות, מעין קואן עליון אשר שינונו יוצר אלוה רוקד. הרס ובריאה בריקודו, בריאה הרסנית, הריסה יצרנית. שאל - מי חיבר את הספר הזה? משורר אחד, שבעה משוררים, משורר אחד שהוא שבעה משוררים, קול אחד ברגיסטרים שונים? שאל - אם שאלה זו תעניק לך עצמך את השראת המשורר, לפחות לזמן מה. שאל - מהי השירה, היש דבר שאינו שירה, האם דיבורו המאובן והאוטומטי של שוטה סקלרוטי איננו שירה, האם הפרוזה קיימת, מהו הדיבור המת, מהו הדיבור הבחי והמחיה, רגע האמת, מילת ההשבעה? מהו הקול הדובר אליך מבעד לכרובים או במחראות שדה רחוקות? היכן השיר האמיתי - כלום איננו ברווחים שבין בית לבית, כלום איננו דממה ממנה נובעים השירים ואליה הם הולכים? שאל - מהו מחסורו של הספר הזה, מהו ההעדר סביבו הוא נארג - כלום העדר זה איננו ההעדר שלך, כלום אתה, כעת, בלב ממשותך, אינך נעדר את העיקר ואפילו את שמו אינך יודע: אנא נערה מתוקת שפתיים - אמרי לי מהו שמך, מה שמך חתולי היקר, מה שמך אבי, מה שמך אמי, מה שמך נער אפל, מה שמך צל גבוה ומכונף, מה שמך בורא נורא, כלום יודע אתה את שמך, כלום יודע אני את שמי, מה שמני מרדכי, מה שמני גלדמן? אהיה אשר אהיה שאל - אם לבך יוצא לתהום ולשעשועיו.