עם אימוץ האתוס הדמוקרטי, התמסד מעמדם המרכזי של אמצעי התקשורת בחברה הישראלית.
שפע של דימויים מתחרים מנסים להבהיר את תפקודם של אמצעי תקשורת ההמונים בדמוקרטיה המערבית. הם מוצגים תדיר כמעין עצבי הממשל, תעלות מים חצובות בסלע, עמודים תומכים איתנים ועמידים בפני כל זעזוע, מעין עמודי תווך של הדמוקרטיה, מתווכים או לחלופין, זירה לדיונים או להתגוששויות.
בהיותם עמודי תווך איתנים בדמוקרטיה הישראלית, אמצעי תקשורת ההמונים אפשרו ומאפשרים מהפכים פוליטיים וחילופי שלטון ללא זעזועים משמעותיים.
עשרת החיבורים המכונסים בכרך זה מתמקדים בשלושה היבטים עיקריים — מוסדות, תכנים ותהליכים — והם פרי כנס על "תקשורת ודמוקרטיה בחברה הישראלית", שנערך במכון ון ליר בירושלים בשיתוף עם קרן אדנאור.
הספר מיועד לכל מורה, סטודנט, תלמיד או קורא המתעניין בתקשורת ההמונים, ובתקשורת ובפוליטיקה הישראלית.