"העומדים בלילות" הוא ספרו הרביעי של קורן. במרכזו הנובלה "שט" - סיפור גדול, עז ונוגע ללב, המשתקע של על שלושה דורות ועשרות שנים. "שוט" הוא גולת הכותרת של כתיבתו של קורן עד כה: סגולות כתיבתו מאירות כאן במלוא כוחן. אין ספק שנובלה זו מבססת את מעמדו של קורן בשורה הראשונה של הסיפורת הישראלית. זהו סיפור אהבתם הטרגית, חסרת המלים, של זוג מוגבלים, חוסי מוסד; ולא פחות מזו סיפור חייו של נוח קלוסקי, הסב, שכל כיסופיו מתמצים כביכול בלהפוך מעגלון לנהג בחברת הובלה - ושהקשר הסמוי, רב האמפטיה והשתיקה, בינו לבין נכדו המפגר פורץ דווקא במעשה אלימות קיצוני: ושמא זה סיפור אהבתם - הבלומה, שהם מוותרים עליה - של איתן ספקטור ורוחמה שוורץ. הפרשה האחרונה דווקא הואפלה ברובה. כמעט כל סיפור של קורן, בכל ספריו, כולל רמזי סיפור אחר שכמו נמחק מתוכו, הבא למסגר ולהדגיש את מה שנותר - ומה שנותר כאן הוא הכמיהה של איתן ורוחמה למגע רגשי, והרתיעה, והוויתור. בסופו של דבר מה שחשוב הוא הדבר המאחד את כל הפרשיות, שאינן אלא וריאציות זו של זו. בנבכי תודעתו של איתן מתערבבת אהבתו של הבחור המפגר עם כמיהתו שלו כילד (האמנם רק בדמיונו שלו?). דרך מסירת הסיפור - הקופצת בין דמויות וזמנים, ולרגע מביאה גם את הקורא לערבב דמויות וזמנים - גם היא מטעימה את הקבוע בעולמו של קורן, מעבר לדמויות ולדורות, את מה שנצחי כמו בית הקפה של קסוס. והמלאות הריאליסטית של קורן מתוזמרת להפליא בפרטים חוזרים, אך בלי תחושת מלאכותיות. בכל סיפורי המושבה הקבועה של קורן, שבספר הזה ושבספריו האחרים ("לוויה בצהריים", "יונים לא עפות בלילה"), וגם בסיפורי הצבא שלו, שולט הקבוע והלא משתנה, וגם השינוי ו"הקידמה" אינם אלא וריאציה. המרחב של קורן, שהוא גם מטאפורי, מלא עזובה, גרוטאות, התפוררות ובליה, ושוב ושוב אבק ועשן שמכסים את הכל. הדמויות הן נכספים בלומים, המנסים לשווא לחרוג מן הסגירות הלא ניתנת לשינוי. הנסיון האנושי הוא ליצור מגע וקרבה, להגשים חלום (הנראה כחלום קטן של פינה שקטה), למצוא מקום לרגש משוחרר, להושיט יד דרך סייג או גדר. אבל לא נותר אלא "לתפוס את גרגירי האבק שהיו שטים על אלומות האור" או לחטוף רגעים דו משמעיים של חסד, כש"אלוהים עוצם את עיניו". כי הפריצה (של רגש, של מגע וכו`) חסומה, בלומה, מוסטת, מכוסה באבק העזובה והשגרה. היא תמיד בתוך השתיקה, במצב של "כלוא", בתוך "אותן שיחות שמתנהלות במשך שנים", בתוך המונוטוניות. הרגש המוסתר מאחורי היפוכו, מאחורי ניתוק, קשיחות, ניכור או תוקפנות. ומי שמגיע אל הבריכה הרומנטית טובע בה. זוהי מציאות של בורות מורעלים וקומוניקציה בחול. אמפטיה אנושית תתגלה בה באמצעות טיפול בחמור פצוע, והגיצים שבה הם גיצים של קרח. המסלול מילדות לבגרות הוא מסלול של הקשחות ומעבר לכמו אדישות ומחיקה - מעבר מבלום בטרם הבשלה לבלום לאחר בליה חלקו הראשון של הספר מביא לראשונה של "שוט", בצד סיפורים שנכתבו לא מכבר, או כאלה שכתיבתם החלה בשנות השישים והושלמה לאחרונה.
חלקו השני הוא מהדורה חדשה של "מכתב בחולות", ספרו הראשון של קורן (1967). עיקר התיקונים שבמהדורה זו אינם אלא חזרה לנוסח המקורי של המחבר. לקורא ניתן אפוא לעקוב אחר התפתחותו של קורן, אבל גם לראות כיצד ההישג הסגנוני הגדול שלו - שהיה בזמנו כיוון יוצא דופן - מתקיים כבר מראשית דרכו הספרותית.