"נוסע מארץ קדומה חי בגופו של כל אחד מאתנו," אומר בריאן סייקס, פרופסור לגנטיקה באוקספורד. הנוסע המיוחד הזה הוא הדנ"א המיטוכונדרי, שנמצא בכל תא מתאי גופנו, ועובר כמעט בלי שינוי (מלבד מוטציות אקראיות) מאם לבת. סייקס מכמת ומנתח את המוטציות של טבעת הדנ"א היציבה הזאת, ופותר כמה מן המחלוקות הלוהטות בקשר לתולדות האדם. כך הוא מיישב מחלוקת ממושכת בין האנתרופולוגים בשאלת מוצאם של הפולינזים. על יסוד ניתוח הדנ"א המיטוכונדרי של תושבי איי האוקיאנוס השקט, הוא מגיע למסקנה שהפולינזים היגרו מאסיה, ולא מאמריקה, כפי שטענו אנתרופולוגים מערבים רבים. בצורה דומה ניתח סייקס דגימות מתושבי אירופה וקבע שבני האדם המודרנים אינם צאצאי הניאנדרתלים. התגלית החשובה ביותר של סייקס, שרוב תושבי אירופה המודרנים מוצאם מן הציידים - הלקטים הקדמונים, ולא מן השבטים החקלאיים שהיגרו לאירופה בתקופה מאוחרת יותר, הביאה אותו למסקנה מדהימה: כמעט כל האירופים המודרנים הם צאצאיה של אחת משבע "אמהות" שחיו בזמנים שונים באירופה בתקופת הקרח. סייקס מעניק להן שמות, ובפרקים האחרונים של הספר טווה שבעה סיפורים מלאי חן ורבי מידע המתארים את חייהן, ובאמצעותם את חיי התושבים הקדומים של אירופה. באחד הפרקים הדרמתיים ביותר בתולדות הגנטיקה מגולל הספר את סיפורה המרתק של תגלית מדעית פורצת דרך. בתיאור מדויק ובהיר הוא מראה כיצד גילוי הדנ"א המיטוכונדרי מאפשר למדענים להתחקות אחר שורשינו ולהגיע עד שבע נשים קדמוניות, ומעבר להן, עד האם הקדמונית של כל שושלות הנשים, היא חוה המיטוכונדרית. סייקס מתאר בכשרון רב את ההתרגשות שבמסע תגליותיו: את התחרות עם מדענים אחרים, את המתחים המקצועיים בין עמיתים, ואת תחושת ההנאה הגדולה. סייקס מודע היטב לחשיבות האנושית של המחקר המדעי, הן בנגיעה האישית שלו לכל אדם שחי היום והן בהוכחה שכל בני האדם מוצאם מאם אחת. העטיפה: צלמית טין של אשה יושבת, מן התקופה הנאוליתית, חרבת מנחה אוסף רשות העתיקות, צילום כי מוזיאון ישראל, ירושלים.