בשירת רחל יש משהו מאותה הסובטנציה הלירית שלא יבול ולא יתנדף באבק העיתים וככל שירה אמיתית תעמוד אף היא במבחן הזמן. נתן גורן, "דמויות בספרותנו". בספר זה מופיעים שירי רחל, ניתוחים, ניתוח שירתה וכן ביוגרפיה. רק על עצמי לספר ידעתי רק על עצמי לספר ידעתי. צר עולמי כעולם נמלה, גם משאי עמסתי כמוה רב וכבד מכתפי הדלה. גם את דרכי - כדרכה אל צמרת - דרך מכאוב ודרך עמל, יד ענקים זדונה ובוטחת, יד מתבדחת שמה לאל. על ארחתי הליז והדמיע פחד טמיר מיד ענקים. למה קראתם לי, חופי הפלא? למה כזבתם, אורות רחוקים?