המושג "בית לאומי לעם היהודי" נטבע במהלך הניסוח של הצהרת באלפור וזכה להכרה בין - לאומית בהכללת ההצהרה בכתב המנדט על ארץ - ישראל שניתן לבריטניה על ידי חבר הלאומים. מספר המשמעויות שהוענקו למושג היה כמספר המעורבים בדרכי מימושו. למרות המאמצים הרבים להגדירו לאחר מתן הצהרת באלפור, היה המושג ונשאר כעין תבנית גמישה, שכל המעוניין יכול לצקת לתוכה את פירושו שלו להבטחה הגלומה בה ואת משאלות לבו באשר לעתיד. בדיעבד הפכו הניסיונות להגדיר את המושג לכלי ביטוי למגמות ולשאיפות של המפרשים. עבודת המחקר שלפנינו מתמקדת בראשיתו של התהליך: היא בוחנת את ההגדרות שניתנו למושג על ידי מעצבי המדיניות הבריטית ומנתחת את התכנים שהללו ביקשו להעניק לו בתקופה העוברית שבין מתן הצהרת באלפור (1917) לבין אשרור המנדט על ארץ - ישראל (1923). זאת - בשני מישורים שהשפיעו זה על זה: מישור החשיבה שליוותה את ניסוח כתב המנדט ומישור העשייה המדינית בארץ - ישראל. העשייה המדינית בארץ - ישראל התרחשה בשתי תקופות שונות בנתוניהן, היינו: תקופת המינהל הצבאי (דצמבר 1917 - יוני 920~) ששימרה את הסטטוס - קוו כפי שהכתיבה אמנת האג ותקופת המינהל האזרחי (יולי 1920 - יולי 1923) שחייבה יוזמה מדינית. כיוון שכך, נחלק אף הספר בהתאם. חלקו הראשון עוסק בהגדרות שניתנו ל"בית הלאומי" בתקופת המינהל הצבאי, הן בתגובה ללחצים שהופעלו על מדינאי בריטניה על רקע מתח הציפיות היהודי - ערבי, הן בשל הבעיות הכלכליות והמינהליות שלא יכלו לעמוד בקיפאון שהטילה מדיניות הסטטוס קוו. חלקו השני דן בתקופת המינהל האזרחי. הוא מתאר את הניסיונות להגדיר את המושג עד לפרסום הספר הלבן בשנת 1922, עוקב אחר בירורי הממשלה השמרנית אם עליה להמשיך במדיניות קודמתה ומסיים במסקנתה שכל שחיקה נוספת של הגדרת "הבית הלאומי" עלולה להביא לוויתור בריטניה על המנדט.