ראשיתה של הקראות במאה השמינית והתשיעית בפרס ובבל. כמה כתות מקרב הקהילות היהודיות שהתנגדו כולן לתורה שבעל - פה ולתלמוד, התלכדו והיו לתנועה אחת - הקראות. תחילה נראה שהקראות מסכנת את אחדותה של היהדות, אבל למן המאה הי"א לא היה בה עוד משום יריב של ממש ליהדות הרבנית. לפסגת הישגיה הגיעה הקראות בימי 'תור הזהב' בירושלים, במאה העשירית ובמאה הי"א. יצירותיהם של הסופרים, הפילוסופים, הפרשנים, הדקדקנים, התאולוגים והתועמלנים שפעלו בה אז מעמידות את הקראות במקום נכבד בחיי הרוח היהודיים בימי - הביניים. מן המאה הי"ב עד המאה הט"ז היה המרכז החשוב של הקראות בקושטא, ושם התפתחה הלכה קראית. למן המאה הי"ג צמחה בחצי - האי קרים קראות מסוג אחר: חקלאים, סוחרים וחיילים באו במקומם של אנשי הרוח שפעלו בירושלים ובקושטא, ובמאה הי"ט הקימו הללו תנועה לאומית קראית והצהירו שאין הם יהודים, וכך ניצלו מן ההשמדה במלחמת העולם השנייה. אף - על - פי - כן לאחר המלחמה התמוטט המרכז הקראי בנוזרח - אירופה. מרכז החיים הקראיים חזר שוב למזרח התיכון, תחילה למצרים ואחר כך למדינת ישראל. ברמלה הוקם מרכז קראי עולמי, ובישראל חיים היום רוב הקראים שבעולם. זה מאתיים שנה עוסקים יהודים ונוצרים בהיסטוריה של הקראים. הספר הזה מרחיב דברים על המאורעות והאישים העיקריים בתולדות הקראות נוראשיתה ועד ימינו. נתן שור פרסם כמאה מאמרים וכעשרים ספרים, בהם 'תולדות ירושלים', 'תולדות ארץ ישראל', 'תולדות הקראים' (אנגלית), 'אנציקלופדיה קראית' (אנגלית). התצלום על העטיפה: ארון חיצוני לספר תורה, בית הכנסת הקראי על שם ר' משה דרעי, אשדוד