“נדהמתי השבוע כשהבנתי שרומן תמים זה, לכאורה, מסתיר בתוכו כל כך הרבה גזענות של האמריקאים כלפי זרים. מה שלא הבנתי כשקראתי לפני הרבה שנים, בגיל 14 בערך. אז כאבתי את כאבה של האם שנאלצה להיפרד מבעלה. שמחתי בשמחתו של הבן על שמצא אהבה אמתית, וממש לא התייחסתי לסבא ששכב במיטה, ובעצם חיכה למותו. חושבת שקצת קשה בגיל 14 להזדהות עם זקן בסוף ימיו.
הגעתי לספר הזה שוב אחרי שחיפשתי ספר אחר, והבנתי שמהספר הזה אני בקושי זוכרת משהו. הספר פותח בתלונה של האם על הסבא שהכל בגללו. כי הוא התחיל את הבעיה. לא כל ברורה בהתחלה מה אשמתו, אך די מהר מתברר שהוא נאשם על שאהב אישה סינית, בסין, נישא לה, ובהמשך נולד בנם. עם אותו בן, סיני למחצה התחתנה האם, ולזוג נולד ילד, רבע סיני. המשפחה כולה חיה באושר בסין, אלא שהמהפכה הסינית טרפה את הקלפים, והאישה החליטה לחזור לארצות הברית עם הילד, כשהזקן האמריקאי חוזר איתם. הבעל/האב החליט מרצונו להישאר בסין כי איפשרו לו להמשיך ללמד שם באוניברסיטה, והוא רוצה, איכשהו, להיות 'הקול השפוי'.
חליפת המכתבים בין הבעל לאישה מראה עד כמה השניים הולכים ומתרחקים זה מזה, בעיקר אחרי שהבעל לוקח לו אישה שניה, כביכול לצורך עבודות הבית, אבל ברור שלא רק. וכך נשארת האישה עם הבן והסב. לסב היא דואגת פיסית, אבל יחסי הבן עם נערות הם אלה שמטרידים אותה מאוד, ולמה? כי היא פוחדת שבכל פעם שיתקשר רגשית לאחת הבנות, ומשפחתה תגלה שהוא רבע סיני - הם ינדו אותו. וזה אכן קורה. עד הסוף הטוב, אבל המפחיד.”