“בבית שלי לא קוראים ספרים. ומכל מקום באחד הימים שלא הצלחתי להירדם פשפשתי בארון ומצאתי ספר - ספר קטנטן ועתיק, דפיו הצהובים מצורעים כתמים חומים ומדיפים ריח מעופש, ספר עם עיצוב כריכה משעמם ולא מזמין בדיוק כמו זה שבתמונה, ספר שגורם לך לתהות אם יצאו ממנו מיני חרקים קטנים שקבעו לעצמם את הספר הזה כמקום משכנם עוד בשנת תשכ"א - אבל עם קצת רצון התגברתי על הריח ועל הפחד, התחלתי לקרוא בו -
וברוך השם שעשיתי זאת!

הספר שהיה מוחבא בחשיכת הארון טמן בחובו כל השנים האלה עולם שלם של יצירתיות, הומור ודמיון שרק חיכה שמישהו יגלה אותו, והכל כמובן כתוב בעברית עשירה, ותנ"כית, עברית יפה כפי שרק ביאליק יודע לכתוב. לפני הקריאה בספר דמיינתי את מחברו, בעיקר "בזכות" בית-הספר שלי, כמעין איש בשחור-לבן שמביט במבט נדכא על הפוגרום בקישינב ומשורר שירים עצובים בשפה ארכאית ובלתי-מובנת. הספר הזה ניפץ את כל הדעות הקדומות שהיו לי וחשף אותי לביאליק האמיתי במלוא הדרו, צבעוניותו וגאוניותו.

כל אחד מתשעת הסיפורים הקצרים והמופלאים שבספר הזה שונה מחברו, אך את כולם ניתן לקשר ללהיות יהודי ברוסיה של שלהי המאה ה19:
אריה בעל גוף - סיפור מצחיק על סוחר העצים היהודי, העשיר והגרוטסקי
מאחורי הגדר - סיפור חמוד ביותר, על אהבה בלתי-אפשרית בין ילדה רוסיה לילד יהודי
החצוצרה נתבישה - על יהודים שעברו לגור באחד מכפרי הגוים - יום אחד לאחר שהוצא צו האוסר על כך.
יום שישי הקצר - סיפור קצרצר ומצחיק על שמירה וחילול השבת
ספיח - החלק הכי טוב של הספר! פרטים אוטוביוגרפיים מילדותו של ביאליק, הכל בתיאורים מרהיבים, הזכיר לי את "סיפור על אהבה וחושך".
רשימות כלאחר יד - פגישתו של ביאליק עם אברך שאינו מרפה לדבר בבית חברו באודסה
מעוות לא יוכל לתקן - על הקושי והבושה הקיומית שבלהיות עני
איש הספון - סיפור המתרחש על ספינה צרפתית, ובו ביאליק מנסה לפענח את חידת הרקע של אחד העובדים הנקרא "איש הסיפון".
לממשלת המרש - על תופעת העדר, והאם היא בהכרח דבר רע?

בשורה תחתונה, ספר חובה, אם קראתם - מה טוב, ואם לאו - רוצו לקרוא!!!”

“אמרת ביאליק אמרת את כל מה שספרות טובה צריכה לומר. סיפורי ביאליק בכרך זה הם פשוט נהדרים, מצחיקים ואפילו מצמררים כמו הסיפור "החצצורה שנתייבשה". אני חושב שהגיע הזמן להביא את הסופרים הגדולים מדורו של ביאליק לדור הצעיר.

ספר מומלץ”